איך לא להפגע מכל דבר ולהיות חסר רגשות?

תתבגר

אני פשוט אומר לעצמי שאני מעל אותו בן אדם. העובדה שהוא לא מכבד אותי ללא סיבה היא בעייה שלו נטו והוא בן אדם רדוד וממורמר. אני תמיד פונה לאנשים בכבוד, אז במילים אחרות, מבחינתי אנשים שלא מחזירים כבוד הם סתם טמבלים. ואני לא מקשיב או לוקח ללב דברים שטמבלים אומרים. כי הם טמבלים.

ואם אני לא מצליחה להתנתק מהרגשות בגלל חברות ושאני יותר מידיי עדינה? עדינה בקטע של אני לא אענה לא יפה לחברות שלי, כשכואב להורים שלי כואב לי, נמאס לי מכל זה, אני רוצה למות אבל אני פחדנית ואני שונאת את זה, אני שונאת את עצמי, ובא לי להתנתק מהרגשות אבל לא יודעת איך, זה משגע אותי

רגשות זה דבר נורמלי אבל אסור לך לתת להן לנהל לך את החיים. זה בדיוק למה גברים הם אלו שקשוחים יותר. אותנו מלמדים לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות לא משנה מה אנחנו מרגישים. זאת ההגדרה של להיות גבר. את לא חייבת לעקוב אחריה אבל זאת מיינדסט מעולה.

החיים יהיו לי הרבה יותר קלים אם רק היה לי אפשרי לחיות בלי לדאוג או שיהיה לי אכפת מכלום עד שיהיה לי האומץ להתאבד

להתאבד זה קצת אנוכי את לא חושבת?
ההורים שלך וכל הסבים של הסבים שלך עבדו ככ קשה כדי להביא אותך לעולם הזה ולגדל אותך ופה את רוצה לסיים את השושלת שלך?

טוב שיש לך רגשות (כי אחרת היית אבן)
כן הייתי אומר אתה צריך יותר לפתח 'עור של פיל'
תבין שמי שזורק לך הערה הבעיה היא אך ורק אצלו (ולא אצלך)
אז למה אתה מעניש את עצמך בגלל איזה טמבל ??!
וזו נקודה שאתה צריך להפנים
גם ככל שיותר תעצים את עצמך ככה להערות של אחרים לא יהיה כוח

כל טוב אח יקר

יש לי אחות, היא תוכל להמשיך את השושלת, ובדיוק בגלל שאני לא רוצה להיות אנוכית או לגרום לעבודה הקשה שלהם להיגמר ככה אני רוצה קודם שישנאו אותי ואז הם לא ירגישו כאילו זה היה בזבוז

היי,

תגובות הן דבר חיובי וחשוב שנרגיש את כל מגוון הרגשות הקיימים שיש:
פחד, כעס, בלבול, אהבה, התרגשות, חמלה, סליחה, מבוכה, פספוס, החמצה, הערצה, קנאה, צחוק, שמחה, דאווה, חולשה, חוסר כח, עייפות, אדישות וכדומה...

רגשות מראים לנו שהלב שלנו פועם, שאנחנו חיים, ושאנחנו מרגישים את החיים.

חשוב שנחווה את כל הרגשות הקיימים כדי לא להרגיש ניתוק מהחיים שאנחנו חווים.

חשוב בנוסף, להרגיש אבל לא לתת לרגשות האלו לנהל אותנו.
ומה זה אומר?
להבין שזה בסדר להרגיש, אבל לא לעצור את החיים, לא כשמרגישים אושר ושמחה ענקית (ואז לא להתייחס לדברים חשובים שדורשים התייחסות), ולא כשמרגישים עצבות למשל (ואז לא להתייחס לדברים הטובים שקורים לנו).

בכל פעם שקורה לנו משהו שקצת קשה, ואנחנו מרגישים רגשות כואבים, חשוב לרגע לעצור ולשאול את עצמנו- מה קרה? האם זה באמת בעוצמות האלו שאני מרגיש?
מה טוב קרה לי היום?
וגם לדבר עם מישהו קרוב- זה עוזר ממש!

יום נפלא (-:

אני לא טיפוס שאוהב לשתף בדרך כלל, אני לא אוהבת צומי אז אני לא אוהבת לדבר על דברים, אני יותר אוהבת להקשיב ולעזור לאדם אחר אבל כשזה מגיע ללדבר עליי אני לא אוהבת, אפילו פה לא רציתי לדבר על זה כי זה סתם היה מושך צומי, גם אם הייתי מבקשת עזרה זה לא היה עוזר, מישהי שאני מכירה הייתה גם אובדנית, לקחו אותה לפסיכולוגית למפגש שיעזור לה ואשפזו אותה וכשהיא השתחררה, שלחו רותה למטפלת רגשית וזה לא ממש עזר אז אני לא מאמינה בעזרה