אני מרגישה שאני קורסת נפשית

להמשיך בדרך שלך, אין סיבה שתרגישי בצד - תסבירי לחברה שלך שמאז שהכרת אותה לשאר את מרגישה בצד ואני בטוחה שהיא תבין אותך. זה בסדר לשתף את מה שמפריע.

היי אנונימית יקרה,
שומעת שאת מתמודדת עם תחושות מעיקות שאת נדחקת הצידה בכל פעם שחברה שלך פוגשת חברה אחרת שלך.
נראה שברגעים כאלו את מרגישה שקופה, שלא רואים אותך ואת המצוקה שאת מוצפת בה, כאילו הכל ממשיך ואת נשארת מאוחר עם הכאב בעקבות חווית הנטישה שלא עוצרים לראות אותה.

משערת שזה מרגיש כמו סוג של פגיעה באמון שנתת באותה חברה, שעד לאותו רגע בטחת בה להבין אותך ולהיות רגישה כלפיך, ואז לפתע את מרגישה שהיא לא מתייחסת אליך באמפטיה שצפית ממנה ולא גורמת לך להרגיש שאת חלק שווה במפגש החברתי ושלא נשכחת בצד.

מניחה שזה יכול לעורר תהיות מטלטלות שמשפיעות על הערך העצמי, אולי עולות בך שאלות כמו "האם אני פחות מעניינת מאחרות" ויכולה לתאר לעצמי שהן יוצרות מחשבות מאוד מייאשות.

אם הבנתי נכון, זה מעורר בך תחושות מצוקה ושגורמת לך להרגיש שאת עומדת לקרוס, ואת רוצה לבקש עזרה להתמודד עם התחושות אך חוששת משיפוטיות... כמה לא מובן שהצלחת למצוא את המילים לשתף אותנו בתחושותייך היום.

אם תרגישי שזה נכון לך, אני מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית במרחב נטול שיפוטיות שבו אפשר לדבר על הכל, בקצב שלך וכמה שמתאים לך.
לפעמים כשמשתפים מישהו בתחושות שעוברות עלינו אפשר להוריד קצת מהעומס שיושב על הלב.
אנחנו מחכים לך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.