אני מרגישה כלכך רע עם עצמי - לא צומי או משהו אני באמת רוצה לשמוע את דעתכם

החצי שנה האחרונה שלי הייתה ממש לא טובה, דיכאון מבחינה חברתית שגרם לי פחות ופחות לבוא לבית ספר.
אתחיל ואומר שאני בכיתה י"ב
היה לי היום משהו במגמה שהייתי צריכה להציג יחד עם עוד שלושה אנשים, משהו בקטנה
לא עשיתי את זה בגלל הקראש שלי (סתם מישהו חתיך מהשכבה שאפילו אנחנו לא מדברים) , אני מצטיירת בבית ספר ובשכבה כ"ביישנית"
לא בקטע של לעוף על עצמי אבל הרבה אנשים אומרים לי שאני יפה אז אני מצטיירת כאחת מהיפות ו ביישניות האלה
קיצור אתמול דיברתי עם המורה שלי ובקשתי ממנה שאני ספציפית לא אציג, כי אני מאוד מתביישת
היא אישרה לי
אז לא הלכתי היום לשיעורים הראשונים, ואמור להיות לי מתמטיקה
יצאתי מהבית וחיכיתי כבר בתחנה, ופתאום חשבתי עם עצמי, שאם מישהו מהמגמה יראה אותי במתמטיקה הוא בטח יחשוב שאני חסרת ביטחון שלא באתי לפרזנטציה
ואני רוצה שלא יהיה לי אכפת מה חושבים עליי אבל זה היה חזק ממני
אז חזרתי הביתה, אמרתי שאני אבוא לשעתיים האחרונות.
אני כלכך מאוכזבת מעצמי שהמחשבות שלי ניצחו אותי, שהמחשבות על "מה יחשבו עליי" שוב חוזרים ובמקום לשים עליהן zין אני מתייחסת אליהן ככה
אוף אני מאוכזבת מעצמי ברמות

כל הקטע ששורט אותי זה שההורים שלי בכלל לא יודעים מזה, אמרתי להם שאני מתחילה ב12 היום (אם הם היו יודעים על הפרזנטציה הם היו מאוכזבים גם ממני שאני לא מציגה אותה) ועכשיו לא אמרתי להם שאני לא הולכת למתמטיקה (אני גם ככה לא לומדת שם כלום, לומדת רק מהבית אבל עדיין הם היו מאוכזבים)