למה מברכים על אוכל במקום להגיד לחיים וזהו?

בשביל להגיד תודה לבורא עולם

כדי להודות לאלוהים.

לחיים זה על שתייה

שואל השאלה:
אבל למה לא לקצר ולהגיד לחיים?

להודות לה

זה נוסח של בקשת רשות להשתמש במשהו ששייך לעולם הזה (מעיקר הדין אסור לנו לגעת בכלום בעולם הזה) וברכה אחרונה זה נוסח של הודאה לבורא

שואל השאלה:
או תודה?

שואל השאלה:
לא מבין למה לא להגיד תודה בלי שום מילה נוספת

חז"ל קבעו את הברכות לפי נוסח שעניינו בעיקר ע"פ הסוד (תורת הנסתר), אין לנו שום השגה בסיבות ללשון הספציפית הזו, ולא אחרת. יש כמובן תירוצים ע"פ הפשט, כגון שיש בזה שם ומלכות, כי חייבים לפנות לבורא כשאתה מבקש או אומר תודה בשם ה (ברוך אתה *ה'*), ומלכויות (מלך העולם), להבהיר שהכל שלו, כי הוא המלך, ולהדגיש שאנחנו יודעים שאין לנו רשות לגעת בזה או להינות בזה, אלא שהוא נותן לנו את אותה רשות.

שואל השאלה:
נתת תשובה מעניינת אבל גם קצת יבשה.

נראה לי שפשוט אין על זה בהכרח תשובה מעמיקה

פשוט עקשנות לשמור על המסורת

בתקופת בית שני וראשון איך היו מברכים?

כך חכמים קבעו

בבית ראשון הם היו במדרגה שכל אדם שם היה גדול יותר מתנא, אין לנו דרך להבין מה היה המוח של ילד בן שנה של אז, והם היו אומרים בלשון שלהם, שידעו לכוון בלשונם ובמחשבתם באופן שיעשו בשמיים יחודים שגדולי המקובלים לא יכולים לעשות.
בבית שני הדור נחלש (יחסית), אז גדולי הדור של אז, אנשי כנסת הגדולה, תקנו נוסח כללי לכולם שיפעל פעולות בשמיים גם בלי שיבין את הכוונות של הקבלה שמאחוריהם, אלא שאם יחשוב אותם בליבו כמובן יפעלו בכוחות שאין אנו יכולים לשער בשכלנו, וגן יפעלו דברים נוספים שאין אנו יכולים לפעול בלא כוונות היחודים

שואל השאלה:
לא ככ הבנתי

ממליץ להשתמש במילים יותר פשוטוןת

בבית ראשון הם היו בדרגה שיכלו לברך בלשונם, ילד בן שנה של אז היה במדרגה גדולה משל גדולי הדור של התנאים.
בבית שני היה ירידת הדורות, והם כבר לא היו באותה מדרגה, אז נאלצו חז"ל לתקן נוסח מיוחד, שיעשה דברים בשמיים שאנחנו לא מסוגלים בלי להיות מגדולי המקובלים, אבל עם כל זאת עם הנוסח הזה כן נוכל לעשות זאת

שואל השאלה:
מעניין לשמוע את זה.
עדיין לא בטוח שזה נכון להרבות בברכות ארוכות

אני סומך על חז"ל שידעו מה הם עושים, אתה מדבר על אנשים שיכלו להחיות מתים ולהמית חיים כמו להרים דף בספר ולהחזיר אותו

שואל השאלה:
אני אישית בכלל לא יודע אם ניתן לדעת אם אין או יש אלוהים

אהה, חשבתי שאתה דתי, סליחה, אז תתעלם ממה שכתבתי. (היית צריך לומר, הייתי עונה מראש באופן שתוכל יותר להבין)

(דהיינו שיתקבל יותר על דעתך)

שואל השאלה:
אני באמת שואל....
יש דבר שמונע ממך לעשות את זה?

מונע מלענות תשובה אחרת? כן, כבר עניתי, ואני עכשיו עסוק במשהו אחר, אולי יותר מאוחר אם יהיה לי זמן, אם המוח שלי יתפקד עד אז, חחחצ

שואל השאלה:
מקסימום מחר. אם תרצה אתה יכול גם לענות באתר הוגן למדיי כלשהו שאני יכול לשלוח לך

כי הברכה צריכה להיות מבוררת: "ברוך ה' יום יום", לא משהו כללי.

עצוב שאתה אפילו לא מודע 100% לאלוקים.

שואל השאלה:
צריכה אבל למה?

עצוב שאתה מעמיד פנים שאתה מאמין מאה אחוז באלוהים כאשר אתה בכלל לא יכול לדעת אם הוא קיים או לא.

^ למה? כי זה שבח גדול יותר.

אני יודע (לא "חושב" שאני יודע, אלא יודע באמת, כי יש הבדל בין לחשוב שאתה יודע, אין לך מספיק הוכחות לבין משהו שאתה יועד באמת מתוך ידיעה גמורה) מצויין שיש אלוקים.

השאלה איך אתה קובעת שאני לא באמת יודע, ייאלו אתה יודע מה יש אצלי בראש. וגם לך אמור להיות ברור שאין מצב שהעולם לא היה נוצר ללא בורא והסדר מראה על המתכנן. לא היית מפקפק בכל ההסיטוריה שנו שבה הוא הוא הוכיח את עצמו לעיני כל עם ישראל.

^ אוקיי. אין לי זכות להחליט מה אתה מרגיש, כי אני מודע שלא כל אחד מרגיש. בשביל להרגיש - צריך לעוד בשביל זה קשה, זה לא להימשך לתאוות על העולם הזה ולא להחשיב אותם, זה לשים לב לכל תיבה שאתה אומר בתפילה ובברכות, זה לשים לב לכל מה שקורה לך ומתי (בזמן המתאים ובמקום המתאים). אבל לפחות תודה שניתן להבין שיש אלוקים לפחות באופן אינלקטואלי, גם אם אתה לא מרגיש. על פי הוכחות לוגיות ושכליות. כמובן שאם אתה ממש מחובר אליו - זה הרבה יותר חזק ומוחשי.

שואל השאלה:
אני אישית לא מרגיש שאני יודע אם קיים או לא