להרביץ מכה קטנה אם ילד עושה משהו רע, זה חינוך?

בשום מדינה

עלי זה עבד אבל זה עושה טראומות

לא משנה איפה, להרביץ זה לא לחנך

רני עובדת עם פעוטות, זו ממש לא הדרך לגרום להם להקשיב

זה חינוך דרך אלימות..בחיים לא הייתי מוכן לחנך את הילדים שלי ככה

לא מעט אנשים עדיין חושבים שהכאה היא דרך לחנך ילדים.
למשל, בעבר התבטא חבר כנסת לשעבר שמואל הלפרט (יהדות התורה) בנושא, כאשר אמר כי שימוש במכות כלפי ילדים יכול בהחלט לסייע בחינוכם, וסיפר כי הוא בעצמו מרביץ מעת לעת לילדיו.
ד"ר קדמן אומר שאחד השינויים המשמעותיים שהביאו לשינוי עמדות בשנים האחרונות כלפי ענישה גופנית, היא פסיקת בית המשפט העליון, בראשות השופטת ביניש, בשנת 2000, שקבעה שכל מכה לילד אינה חוקית.
גם לא כזו שנקראת בטעות "מכה חינוכית".
"בעיני, אין דבר יותר אנטי-חינוכי מאשר מכות לילדים", אומר קדמן.
"הדבר היחידי שמכות מלמדות ילד זה שאלימות היא כלי לגיטימי לפתרון בעיות.
למרבה הצער, רוב ההורים שמשתמשים במכות עושים זאת, אך ורק, כתוצאה מאבדן שליטה ואבדן עשתונות ברגעים של כעס ועייפות.
רק אחר כך הם מנסים להצדיק או לתרץ את העניין באידיאולוגיות שאינן תופסות מים.
אסור להשלים עם שום צורה של אלימות כלפי ילדים, כפי שלא נשלים עם אלימות כלפי עובדים, נשים, חיילים או עצורים".

שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך הינו אסור.
ענישה מכאיבה או משפילה כשיטת חינוך, אינה משיגה את מטרותיה באופן אמיתי וגורמת לילד נזקים גופניים ונפשיים, היא מפרה את זכותם הבסיסית של אוכלוסיית הילדים בחברתנו לכבוד, ולשלמות הנפש והגוף.
ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח.
הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו.
אין לסכן את שלמות גופו ונפשו של קטין בענישה גופנית כלשהי.
אמת המידה הראויה צריכה להיות ברורה וחד משמעית, והמסר הוא כי אין ענישה גופנית מותרת.
חוק העונשין - סעיף 368ג ("התעללות בקטין או בחסר ישע").