32 תשובות
תאמיני בעצמך שאת מסוגלת להכיל
שואל השאלה:
להכיל? להכיל מה?
אני לא ממש מאמינה בעצמי
אה הבנתי
יהיה בסדר(:
תשמעי מוסיקה, תנשמי עמוק, תרגעי ותביני שאלו רק אנשים ושאת תעברי את זה..
^בדיוק ככה, אין לך ממה לפחד מהם, הם סהכ בני אדם בדיוק כמוך. תאמיני לי שהם לא ינשכו אותך או משהו כזה, נסי לגשת לכמה שנראים לך נחמדים בזווית העין או סתם להצטרף לשיחות כיתתיות, אני בטוחה שיהיו תלמידים שישמחו להכיר אותך.
אני גם הייתי מתביישת לאכול ליד תלמידים וכאלה אבל אחכ הבנתי שאין לי ממה ועדיף שאני אוכל בבית הספר (בדיוק למה שההפסקה הראשונה נועדה) ופשוט להיות אני, כי בסופו של דבר גם אם חסל יקרה משהו תאמיני לי שזה ישכח, והכל טוב, את תלמידה כמו כולם - אין לך ממה לפחד. תאמיני בעצמך, בהצלחה (:
שואל השאלה:
תודה לכם, באמת, אני מאוד מעריכה את זה.
אני רוצה לבכות כל כך.
התחלתי לאכול טיפה..
אבל יש פה מלא אנשים.
אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי ואני לא אוהבת תשומת לב כזו..
היה צלצול עכשיו..
אני לא רוצה להתחבר עם אנשים אבל, אני לא אוהבת להיות בקבוצה כי זה גורם לי להרגיש בודדה כי אני תמיד בשקט ולא מדברת.
אז אני מעדיפה להיות לבד, אבל כשאני לבד, אני מרגישה כולם סוגרים עלי, בגלל זה אני לא מצליחה להאמין בעצמי שאני יכולה להתחבר ולהתגבר על הפחד הנוראי הזה
הכל בסדר אין לך מה לפחד
תאכלי בכיתה אפילו או תסתובבי
לא משנה מה אבל תאכלי זה חשוב לבריאות שלך
ועם את רוצה לדבר איתי את יכולה לשלוח לי הודעה
ואני אנסה לעודד אותך כדי שלא תרגישי לבד
שואל השאלה:
אני מאוד מעריכה את זה
זה בסדר, אולי גם הם מפחדים או חוששים כמוך , את לא לבד, שמעי מוזיקה או נסי למצוא חברים שמתאימים לך באמת, אם בא לך, קחי את הזמן
^^^^תאמיני לי שהכל בסדר, תאמיני בעצמך שאת מסוגלת ויכולה. מי הם שאת צריכה לפחד מהם? תהי את. אל תפחדי לגשת וגם אם תעשי כל צעד כלשהו זה יהיה צעד ענקי להצלחה שלך סביב החברה. תאמיני שאת מסוגלת ויכולה! כי זה מה שאת!! את לא פחות או שונה מאף אחד אחר.
אני גם שונאת לאכול סביב חברה לא מוכרת ככ אבל בסופו של דבר אנלא רוצה להשאר רעבה ולסבול כל היום אז אני אוכלת, אין מה לעשות, זה מה שכולם עושים ואין שום בעיה עם זה.
שואל השאלה:
תודה רבה לכולכם, הלוואי שהיו עוד פרחים
אם למדתי דבר אחד מילדים יוצרים סרטים זה שבסוף כולם משחקים כדורגל
שואל השאלה:
חחח, אהבתי
אשמח לעזור לך בפרטי
אני כל כך מצטערת שזה מה שאת מרגישה:(
אני כל כך מקווה שיצליחו לעזור לך כאן בתגובות, אני גם באמת מזדהה איתך.
ותדעי שאת תמיד מוזמנת לדבר איתי פה בתגובות או בפרטי, על הכל, אוהבת אותך!3>
שואל השאלה:
תודה רבה! מקווה אגב שכל מי שמזדהה איתי יצליח להתגבר על זה גם!
עדכון- אכלתי קצת ועכשיו אני גם הצלחתי להיכנס לכיתה אחרי כמה סיבובים בחוץ תוך כדי ששמעתי שירים.
את מדהימה ואני גאה בך כל כך! ואיתך תמיד!
שואל השאלה:
תודה רבה!!
גם לי הייתה את הבעיה הזו עד התיכון, אל תדאגי ואל תפחדי לשבת לידים, תזכרי שאיך שרואים אותך קשור מאוד לאיך שאת רואה את עצמך ואם את מאמינה בעצמך את באמת תתחילי להרגיש ככה בלי סתם להגיד לעצמך, זה באמת ממש חשוב שתמשיכי להגיד לעצמך שאת חזקה ואת יכולה והכל בסדר.
שואל השאלה:
תודה ממש!
תשמעי, הייתי במצב שלך ומה שלדעתי את צריכה לעשות זה לנסות למצוא מישהו שלדעתך נחמד ואולי תוכלי לנסות לדבר איתו/איתה
שואל השאלה:
מצאתי מישהו כזה אבל הוא לא פה היום.. :(
אז תמשיכי לחפש וגם אמורה להיות קבוצה בבית ספר שלאנשים שאין להם כל כך חברים אולי תשאלי את המורה לגבי זה
שואל השאלה:
אין ממש דבר כזה אצלנו חח אבל תודה רבה על העצה!
אין לך מה לפחד פשוט תשבי ותאכלי פעם הייתי כזאת גם מפוחדת אבל היום לא אכפת לי אני עושה מה שבא לי
אל תפחדי לאכול ליד אנשים הם לא מסתכלים עלייך , ותנסי ליצור שיחה עם ילדים לנסות להתחבר יותר
וואו, אני די מזדהה. אני גם כשאני לבד מרגיש שאין לי ממש מקום להיות בו, אני גם לא מתחבר הרבה לשאר החברים שלי, לכן קשה לקרוא להם "חברים".
גם אני כשאני לבד קשה לי גם לאכול, אפילו פרי. זה קורה בגלל שאני פוחד ממה שיחשבו עליי, גם אם אוכל פרי.
לדעתי, כדאי לשתף את המורה שלך בהרגשות האלו, אולי היא תעזור לך ותגרום לך לחשוב שהילדים בכיתה שלך לא ישפטו אותך.
"אני לא רוצה להתחבר לאנשים, אני לא אוהבת להיות בקבוצה כי זה גורם לי להרגיש בודדה כי אני תמיד בשקט ולא מדברת. אז אני מעדיפה להיות לבד, אבל כשאני לבד, אני מרגיש שכולם סוגרים עליי".
וואו, בול מה שאני גם מרגיש. אני לא אוהב להיות חלק מקבוצה, כי אני בחור שלא מדבר הרבה בקבוצה, אבל עם חבר אחד אני יכול לדבר (והאמת שהוא גם לא בא היום, אז היה יום משעמם).
למזלי סיימתי מוקדם, אבל עדיין מבין אותך כל-כך.
בכל זאת מציע לך לומר למחנך/כת שלך
חרדה חברתית, פשוט תשבי עם כולם פשוט יותר בצד, כולם אוכלים, ואם הם רואים את זה מוזר אז ז עליהם, בבית ספר הקודם שלי היה לי קשה ולא נעים לאכול ליד חברות ובנים כי הייתי במשקל קצת יותר אבל צריך לדעת לשים פס, במיוחד עם אמא שלך השקיעה באוכל.
שואל השאלה:
אני לא יודעת אם זו חרדה חברתית, אני לא מאובחנת- לכן אשמח שלא תאבחנו אותי בחזרה.
אני לא מסוגלת לשבת עם כולם, אני ממש מצטערת שחווית קושי כזה, באמת!.
אני לא יודעת איך לשים פס, כל דבר קטן שאני עושה אני חושבת על איך ז ישפיע ומה יחשבו עליי ועוד הרבה. אמא שלי תשקיע באוכל בכל מקרה, ורק העובדה שאמרת את המשפט הזה גורמת לי להרגיש רע כי זה לא קשור אליה בכלל, אין צורך לערב אותה בזה, אלו עניינים שלי עם עצמי אבל הקטע עם האוכל זה מחשבה שמתווספת.
לא נעים לי כשמדברים על אמא שלי סליחה.
וסליחה אם לא התכוונת למשהו רע.
אני יכולה לומר מה אני חושבת אם זה לא מפריע לך? אולי זה חוסר ביטחון עצמי או משהו כזה, כמו שאמרת לא אובחנת אז לא יודעים אם זה חרדה חברתית או לא .את צודקת. זה בטח פגע בך מה שהיא אמרה עליה.אגב מקווה שלא פגעתי בך או בה או אמרתי משהו לא נכון או עלול להיות מופרש לא נכון.
שואל השאלה:
לא פגעת, זה בסדר, תודה . ואת יכולה להגיד מה את חושבת אבל כשזה מגיע לאבחון של אדם אחר במשהו מבלי שאפילו נפגשנו זה פשוט לא נכון והייתי עם צורך להעיר על זה. מצטערת אם זה פגע - "סתמו123"
טוב אז אם לא נדע אם באמת יש לך חרדה או לא,עדיף שלא נגיד משהו כזה, אולי אבחון אם את רוצה, אם לא , זה בסדר.