שאלה על ישעיהו ליבוביץ!

גם אם כן וגם אם לא זה לא משנה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה

אם הבנתי את שאלתך כראוי, שאלתך היא האם עבודה כדי להגיע לאמונה בעבודה היא לשמה או לא, וודאי שיגיד ליבוביץ' שלא.

שואל השאלה:
אז איך הוא רוצה שאני אגיע לאמונה נגיד בן אדם שלא יודע את התורה מה תגיד לו?

הוא יכול ללמוד, אבל זה לא יהיה לשמה. הלשמה מגיע רק אחרי ההכרעה.

שואל השאלה:
האם בכך שאני מאמין בתורה ובגלל זה אני עובד את ה' יש בעיה בזה?

^ ממש לא, ככה צריך.

^^האמונה בעיניי ליבוביץ' היא ההכרעה.

שואל השאלה:
^אבל רגע אם יש מצווה להגיע להכרת אלוהים שהיא דרך מצוות ואם אני מגיע להכרה זאת והיא זאת שגורמת לי להאמין באלוהים ולעובדו האם זה גם בעיה?

לא העליתי את המילה בעיה, היא לא שייכת לכאן או ללקסיקון הליבוביצ'יאני בעניין הזה בכלל. מצוות ידיעת ה' היא המצווה להכריע (כפי שראיתי שכתב ליבוביץ' ואיני זוכר היכן) ולקבל עול מלכות שמיים.
אם אתה מתחיל את דרכך בהגותו של ליבוביץ', אמליץ על הספר "רציתי לשאול אותך- פרופסור ליבוביץ'". זו אסופת מכתבים שרובם שאלות אנונימיות שקיבל ותשובתו אליהן. יכול לעשות לך סדר.

שואל השאלה:
וגם אם כן במכלול מתוך שלא לשמה בא לשמה

שואל השאלה:
^^וגם בתחילת מורה נבוכים בטעמי המצוות הוא מדבר על הדיאלקטיקה שבהתחלה המצוות מכשירות את עצמו להכרת אלוהים ואז הוא אומר "ומה יכול להיות תוכן של הכרת אלוהים? הוי אומר-עבודותו ומכאן שהו הופכות להיות התכלית, וזוהי כל הדיאלקטיקה שבתהליך" כמו שאמרתי בהתחלה עבודת ה' אמצעי להכרה ואז הם הופכות לתכלית.

הרעיון מוכר, וכבר דרשו אריסטו. בכל אופן איני מבין כל כך מה סותר בזה את דבריי (או שהתכוונת רק להוסיף, ואז שוין).

שואל השאלה:
אם אני מנסה להחזיר בן אדם בתשובה אז תגיד לי אם אתה מסכים איתי, היית אומר להתמסר ללימוד ועבודת ה'(כאמצעי להכרה) כי אז תגיע להכרת אלוהים ומשתגיע להכרת אלוהים מטרתך תהפוך מאמצעי למטרה האם הינך מסכים?

אין פה מסכים איתך, אני מציג את דעת ליבוביץ כפי שביקשת בשאלה.
כן, ליבוביץ יסכים שמין חינוך הנפש שכזה יכול להוביל לקבלת עול מלכות שמיים, אף שממש לא בהכרח (מאחר וליבוביץ' מאמין שהכרעתו של האדם לא ניתנת לחיזוי באף רגע).
רק שאיני מבין (וזו תמיהה אישית) מדוע שאדם שאינו מאמין ינסה על עצמו סוג כזה שטיפת מוח.

שואל השאלה:
אז למה הוא הכריע לעבוד את ה'?

לדעת ליבוביץ, אין סיבה רציונלית להכרעת האדם.

שואל השאלה:
אז למה הוא הכריע אם אין סיבה רציונלית?

אתה מבין את הפרדוקס שבשאלה שלך? אם אין סיבה רציונלית אין למה. ליבוביץ מאמין ההכרעה רצונית, וברצון חופשי.

שואל השאלה:
אבל ממה הרצון נובע הרי הוא נובע מתוך איזה "טוב" מסוים שאתה רואה בדבר זה וזה והרי זו היא אמונה שלא לשמה שהרי היא לטובת האדם ולא למען הקב"ה

ההכרעה עצמה היא ההחלטה שדבר זה הוא טוב כשלעצמו, אם אדם מחליט שדבר הוא ערך כשלעצמו (לשמה) תהיה זו סתירה לומר שהוא עושה את זה רק בשביל דבר אחר (לא לשמה).

שואל השאלה:
למה שאני אראה בדבר זה הטוב?!

אין סיבה מוחלטת, לאדם בחירה חופשית ובלתי תלויה לדעת ליבוביץ.
כפי שעניתי לך כבר בתשובתיי הקודמות...

שואל השאלה:
טוב זה מטופש לחשוב שלאדם פועל מתוך בחירה חופשית ובלתי תלויה אף שעל מרבית דבריו אני מסכים עמו, בנושא זה לא ירדתי לסוף דבריו.
בכל מקרה תודה רבה!

למה מטופש לחשוב כך?

שואל השאלה:
כי הרי מן סתם התורה היא נובעת מהמציאות הטבעית אז משמע כאשר אתה אומר שערכים לא נקבעים על ידי המציאות הטבעית אז אם לא הייתה תורה עדיין היית אומר שהיית מכריע לקבל עול מלכות שמיים אפילו שאינה קיימת שזה נשמע הזוי.

"מן הסתם התורה נובעת מן המציאות"? מאיפה לך? לי זכור דווקא מאמר בפסחים לפיו תורה קדמה לעולם...
"אם לא הייתה תורה עדיין היית אומר שהיית מכריע..."- תורה, במובנה ההלכתי, היא אפריורית למציאות. תורת משה, כתיאוריה, לא נזקקת למציאות לעמוד עליה, וממילא היא מתקיימת תמיד, ובכל שעה שישנו סובייקט הוא יכול להכריע לקיימה.
בכל מקרה לא הבנתי איך זה מערער על בחירתו החופשית של האדם.

שואל השאלה:
אם בעצם אלוהים הוא אלוהים מצד אלוהותו אז מדוע נתן לנו תורה ולמה שנעבדו הרי אם לא נעשה ואם כן נעשה זה לא ישנה דבר כי הרי הוא האמת ויציב, וכן עוד דבר אם כמאמר שאנו קוראים כל יום בתפילה "בכדי לזכות את ישראל" הרי שזה יוצא כדבר שלמען האדם לזכותי.

כל המסור לנו מהתורה על האלוהים הוא שהוא מסרה לנו. אם התורה היא אמת ויציב, הרי שנובע מכאן *לוגית* שעלינו לקיימה, שהרי כל מה שהיא הוא ציווי אלינו.
לא אומר את שאני חושב על המימרא, מאחר ואיני יודע אם ליבוביץ היה מוכן לעמוד מאחורי דברים אלו.