אני פורקת משהו שרשמתי לאלה שאכפת מבינכם

אין לי כוח, נמאס לי כבר לומר אין לי כוח, נמאס לי מעצמי, אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שלהתאהב בהן זה רק הורס אותי ואני מאבדת את עצמי . הקטע העצוב? אני ממש רוצה לפרוק אליה את זה, אבל זה עליה אז איך בכלל. אני מרגישה ככ טיפשה, שכולם שונאים אותי, שכל מה שקורה לי מגיע לי, אני פשוט לא יכולה לאהוב את עצמי, אני לא מצליחה, אני מרגישה כלכך פאקינג ריקה. התקופה הזאת. היא לא נגמרת, אני יודעת שתמיד אומרים שהכל יהיה בסדר בסוף ואני מנסה להאחז בזה אבל זה פשוט מרגיש שזה המצב התמידי שלי, שזה תמיד יהיה ככה. למה אני כלכך נאחזת באנשים שאני מתאהבת בהם. ולא יכולה להסתפק בחברים, במשפחה, בעצמי? למה אני מרגישה כלכך ריקה שאנחנו לא מדברות כל היום, מתי שזה מרגיש שלא אכפת לה ממני, שהיא לא שולחת הודעה, שהיא עונה יבש, בקיצור מרגישה ריקה בלעדיה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות