איך להתמודד אם חרדה חברתית וביישנות עצומה?

היי אני יודעת שזה מוזר לכתוב את זה כאן אבל אני בכיתה יב ואני מרגישה בתוך סיוט שלא נגמר ,זה יוצר אצלי תחושה שאני מבזבזת את השנים הכי יפות שלי ואני לא מסוגלת עם זה יותר . אני פשוט במצב שאני כבר לא יודעת מה לעשות , יש לי את החברות הקרובות שלי אבל חוץ מזה אני עוד מגיל די צעיר לא מסוגלת להיפתח לאנשים אחרים לא בגלל שאני אנטי סוציאלית אבל כשאני מנסה לדבר עם בנות מהעבודה ומהכיתה אני לא מצליחה לדבר מהשכבה וזה מביא אותי למצבים שאני מרגישה לא טוב עצמי , וכאילו אני רואה איך החברות שלי מצליחות ומוצאות חבר והכל. גם בעניין הבנים ועל כך שפשוט אני לא מצליחה לגשת ולדבר שיחה שלמה בלי מבוכה ואני תמיד מנסה כל פעם למצוא תירוץ להתחמק משתיקה מביכה. אני תמיד שומרת את זה לעצמי ולא מצליחה לשתף אנשים אחרים וגם לא את ההורים ופסיכולוג זה לא משהו שאפשר להגיע אליו בסודיות .
אני מתמיינת בנוסף לכמה שנות שירות ואני מפחדת שבמיונים אם ישימו לב שיש לי ביישנות אז ילכו הסיכויים שלי להתקבל
לקראת הצבא : הבנתי מכולם בערך שבצבא מוצאים חברים לחיים ורוב האנשים מתבגרים מביישנות בגלל כל הקטע של הלישון ביחד עם בנות והכל ובגלל שיש לי רמת כושר מאוד טוב אז אני מתכוונת להגיע ללוחמה .ואני בעיקר בחרדות מכך שאני ישאר ביישנית וחסרת ביטחון חברתי גם בצבא ואני בפחד מזה שהחוסר ביטחון שלי יהפוך לחרדה של ממש !!

אני לא יודעת אם מישהו יענה לזה זאת פעם ראשונה שאני רושמת בסטיפס (ובעיקר ישאר לקרוא את כל החפירה הזאת) הייתי פשוט צריכה להוציא באנונימיות את מה שיש לי על הלב)
למי שעונה אבל: