כל פעם ההורים שלי מתחשבנים איתי על כל שקל...

ויש לי עבודה, אבל רק בסופי שבוע אני יכולה לעבוד בגלל הבית ספר.
והעבודה לא מכניסה הרבה, אבל זה המקום היחיד שמקבל מישהי בת 14 לעבוד.
העניין הוא גם שאם היינו בקשיים כספיים הייתי מבינה, אבל אנחנו לא, אנחנו גרים בבית ענק, באיזה מושב, עם גינה ענקית(שדרך אגב בעיניי כל זה מיותר לגמרי), עם שני מכוניות וריינג'ר...
וכאילו נגיד עכשיו אמא שלי אספה אותי מהחוג והייתה צריכה לנסוע לאנשהו והציעה להוריד אותי בקניון קרוב, אז שאלתי אותה אם אני יכולה לקנות שווארמה והיא אמרה שכן, ואז אמרה אם יש עלי כסף ואמרתי לה שלא ואז היא אמרה: אה חה שאני אשלם כאילו.
בסוף היא נתנה לי, אבל זאת הייתה תגובה כל כך מגעילה.
אבל כאילו אני מבינה, וגם אני בהרבה חוגים, אז כן אני מנסה להבין את התגובות האלה, למרות שאני משלמת על חצי מהחוגים שלי(בגלל שגם פה הם התקמצנו איתי).
אבל אין לי מספיק כסף כדי לקנות אוכל כו בגדים לעצמי, אין לי משכורת ברמה כזאת.
ופשוט זה מעציב אותי שאני מרגישה שאני מפספסת את הילדות כי כל הזמן אני עסוקה באיך לממן את החוגים ועל מה להוציא את הכסף וכמה ימים לעבוד בחנוכה כדי להרוויח מספיק בשביל החוג...
ובאמת שאני עצובה.
מה לעשות??