לפעמים אני חוטפת עצבים על זה שהחברה הכי טובה שלי רוסיה

אני בנאדם שאוהב לצאת, לחיות, לבלות, וגם לדבר עם בנים כן (לא ממש הרבה אבל בסדר) וחברה הכי טובה שלי פשוט כל הזמן בבית. אין לה חיים באמת
אני כל הזמן מנסה לגרור אותה לבחוץ שתהנה איתי
אבל ההורים שלה מזה קשים באמת הם כאילו כובלים אותה בבית ולא נותנים לה לצאת. כאילו היא איזה חיית מחמד שלהם. עכשיו בסדר זה ההורים שלה והכל אבל זה ממש לא בסדר שהם לא נותנים לה לצאת בכלל
תקשיבו זה משהו קיצוני . ההורים שלה ממש אובסיסיבים בקטע הזה של הלימודים והכל ואם היא לא מקבלת ציון טוב כנראה מענישים אותה
וואי זה מה זה מעצבן , כי באלי ליהנות איתה ואני פשוט לא יכולה
כי היא צייתנית מדי ולא זורמת. זה לא עכשיו אני גוררת אותה לאיזה מסיבה עם אלכוהול
רק דברים כמו סתם ללכת לאכול גלידה ולדבר ולצחוק או לקניון
ושלא תחשבו לא נכון אני גם תלמידה מצטיינת בלימודים וחשוב לי ממש להצליח. אבל בקטע הזה איתה אני כבר לא יכולה
כמה אפשר
בחופשים אין לי כמעט מה לעשות כי היא בבית או אצל סבתא שלה כל הזמן כי אין לה חיים
בחופש הגדול היא היא הייתה כל הפאקינג חופש הזה אצל סבתא שלה. איך אפשר. אני רואה כל יום ילדים יוצאים נהנים , ים, בריכה, גלידות חופש!! פאקינג חופש! והיא בבית. אז אני הולכת עם חברות אחרות. ותאמת שפחות כיף לי איתן מאשר איתה. פשןט חבל שזה ככה
סורי הייתי חייבת לפרוק