4 תשובות
להתעלם ממנה.
תקלל שוב יש לך כישרון
לא בסדר. תבקש ממנה סליחה אבל אל תתייחס אליה בסדר עד שהיא מבקשת סליחה ומבטיחה שזה לא יקרה שוב
"אני צריך לכאוס על עצמי?"
נו, מה דעתך?
בנאדם עם כבוד לא מדבר בצורה שעשית, אלא פשוט מתעלם (או עוזב את מקום העימות). אתה לא "מפסיד" כשאתה עושה זאת: הצד השני מבין שאתה כמה רמות מעליו. היתה לך אפשרות לצאת מלך, ופיספסת אותה (אבל לעולם לא מאוחר).
"מפה לשם התחיל ויכוח"
אל תסתתר מאחורי "מפה לשם". לא היית צריך להגיע לוויכוח. "לטנגו צריך שניים", אז אתה אחראי לכך. אם בהית בה או לא, זה דיון ברמה של קקי. מה זה משנה, ואת מי זה מעניין?! אתה כבר לא בגן. אל תשתתף בדיונים ברמה או בצורה של קקי.
רואים שזה מפריע לך, כי באת לכאן וכתבת. זה אומר עליך משהו טוב, ומראה שיש לנו הצדקה לדרוש ממך ליותר.
"היא ברחה מהבצפר"
פגעת בה. אצל בנות, העניין הזה, של חיצוניות וחברה, מאוד חשוב ופגעת לה בציפור הנפש. אתה יכול לטעון "היא קיללה את אמא שלי", אבל קללות כאלה הן כל כך נפוצות עד שהן כמו מים. הן כלום. לא עומד מאחוריהן דבר: הן לא אישיות. הרי היא בכלל לא מכירה את אמך. לא "הגנת" על אמך, כי אמך בכלל לא היתה צד בסיפור. אמך תבכה אם היא תדע איך דיברת! אז, כאמור, התקיפות שלה לא היו אישיות. אבל התקיפות שלך היו אישיות.
"היא ברחה מהבצפר [...] הכיתה בצד שלי כי הילדה לא מקובלת"
אוי ואבוי. את זה אתה רואה כמשהו טוב?! קשה לי לקרוא זאת. אין בך קצת רחמנות?
תבקש סליחה (במשפט אחד, לא יותר מזה. ואם היא מגיבה בצורה לא יפה (מה שמאוד יכול להיות), תתעלם), ואחר כך תתרחק ממנה (אלא אם כן היא משנה את ההתנהגות).
נו, מה דעתך?
בנאדם עם כבוד לא מדבר בצורה שעשית, אלא פשוט מתעלם (או עוזב את מקום העימות). אתה לא "מפסיד" כשאתה עושה זאת: הצד השני מבין שאתה כמה רמות מעליו. היתה לך אפשרות לצאת מלך, ופיספסת אותה (אבל לעולם לא מאוחר).
"מפה לשם התחיל ויכוח"
אל תסתתר מאחורי "מפה לשם". לא היית צריך להגיע לוויכוח. "לטנגו צריך שניים", אז אתה אחראי לכך. אם בהית בה או לא, זה דיון ברמה של קקי. מה זה משנה, ואת מי זה מעניין?! אתה כבר לא בגן. אל תשתתף בדיונים ברמה או בצורה של קקי.
רואים שזה מפריע לך, כי באת לכאן וכתבת. זה אומר עליך משהו טוב, ומראה שיש לנו הצדקה לדרוש ממך ליותר.
"היא ברחה מהבצפר"
פגעת בה. אצל בנות, העניין הזה, של חיצוניות וחברה, מאוד חשוב ופגעת לה בציפור הנפש. אתה יכול לטעון "היא קיללה את אמא שלי", אבל קללות כאלה הן כל כך נפוצות עד שהן כמו מים. הן כלום. לא עומד מאחוריהן דבר: הן לא אישיות. הרי היא בכלל לא מכירה את אמך. לא "הגנת" על אמך, כי אמך בכלל לא היתה צד בסיפור. אמך תבכה אם היא תדע איך דיברת! אז, כאמור, התקיפות שלה לא היו אישיות. אבל התקיפות שלך היו אישיות.
"היא ברחה מהבצפר [...] הכיתה בצד שלי כי הילדה לא מקובלת"
אוי ואבוי. את זה אתה רואה כמשהו טוב?! קשה לי לקרוא זאת. אין בך קצת רחמנות?
תבקש סליחה (במשפט אחד, לא יותר מזה. ואם היא מגיבה בצורה לא יפה (מה שמאוד יכול להיות), תתעלם), ואחר כך תתרחק ממנה (אלא אם כן היא משנה את ההתנהגות).
באותו הנושא: