רעיונות לתסריט כלשהו?

גיי סקס
סתם סתם

תעשו משהו שקשור לאפיה

וייב הייסקול מיוזיקל
או משהו קומדיה רומנטי
לא יודעת משהו בייסיק

שם: "ההרפתקנים"

תקציר: שלוש נערות מתבגרות, סמנתה, אוליביה ומורגן, משועממות מחייהן הארציים ומחליטות לצאת להרפתקה מרגשת כדי לגלות משהו חדש ומרגש.

כשהם יוצאים למדבר, הם נתקלים במכשולים ואתגרים שונים, אבל הם אף פעם לא מוותרים ותמיד עובדים יחד כדי להתגבר עליהם. בדרך הם יוצרים קשר חזק ולומדים שיעורים חשובים על חברות ועל ערך ההתמדה.

מערכה 1:

אנחנו פותחים בצילום של שכונה פרברית מנומנמת ביום קיץ חם. המצלמה מסתובבת אל סמנתה, אוליביה ומורגן היושבים במרפסת הקדמית של ביתם, בוהים למרחוק בהבעות משועממות.

סמנתה: "זה כל כך משעמם. הלוואי והיינו יכולים לעשות משהו מהנה".

אוליביה: "כן, כאילו מה? אין מה לעשות כאן".

מורגן: "אני יודע! בוא נצא להרפתקה!"

סמנתה ואוליביה מחליפות מבטים נרגשים, ואז כל שלוש הבנות קופצות ממקומותיהן ובורחות אל השממה.

מערכה 2:

הבנות מטיילות ביער, משוחחות בהתרגשות על מה שהן עשויות למצוא בהרפתקה שלהן. לפתע הם שומעים רשרוש בין השיחים ונהמה. הם נעצרים על עקבותיהם ומתקרבים בזהירות למקור הרעש.

סמנתה: "אוי אלוהים, מה זה?!"

אוליביה: "אני לא יודעת, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להיות זהירים".

מורגן: "קדימה, בוא נלך לראות!"

הבנות מציצים בהיסוס לתוך השיחים, שם הן מוצאות גור דובים חמוד ורך. הם צווחים משמחה ורצים ללטף אותו.

מערכה 3:

כשהבנות ממשיכות במסע, הן נתקלות בנהר גועש שאותו הן צריכות לחצות כדי להמשיך. סמנתה מציעה לבנות רפסודה, אבל אוליביה ומורגן מודאגים מהסכנות של המים הנעים במהירות.

סמנתה: "אנחנו יכולים לעשות את זה, חבר'ה. אנחנו רק צריכים להיות זהירים ולעבוד ביחד".

אוליביה: "אבל מה אם ניפול פנימה? הזרם כל כך חזק".

מורגן: "אנחנו חייבים לנסות. אנחנו לא יכולים לחזור אחורה עכשיו."

הבנות אוספות חומרים ובונות בזהירות רפסודה, תוך שימוש בעבודת צוות ובנחישות כדי לעבור את הנהר בבטחה.

מערכה 4:

כשהשמש מתחילה לשקוע, הבנות מבינות שהן צריכות למצוא מחסה ללילה. הם נתקלים בבקתה ישנה ונטושה ומחליטים להפוך אותה לבסיס שלהם ללינה. כשהם חוקרים את הבקתה, הם מגלים יומן ישן ומתחילים לקרוא על הרפתקאותיהם של הדיירים הקודמים.

סמנתה: "וואו, לאנשים האלה היו חיים כל כך מרגשים. הלוואי שיכולנו להיות לנו הרפתקאות כאלה".

אוליביה: "יש לנו הרפתקאות, סם. אנחנו רק צריכים לחפש אותן."

מורגן: "ויש לנו אחד את השני. זה מה שהופך את זה למיוחד".

הבנות מתכרבלות על מיטה מאולתרת, מרגישות שמחות ומסופקות מהחברות החדשה שלהן ומהזיכרונות מההרפתקה שלהן.

מערכה 5:

למחרת בבוקר, הבנות ממשיכות במסע ונתקלים בהר תלול שעליו צריכות לטפס. הם מפחדים בהתחלה, אבל הם מעודדים זה את זה ועושים בזהירות את דרכם לפסגה.

בפסגה הם מתוגמלים בנוף יפהפה ובתחושת הישג. הם מביטים זה בזה, מחייכים, ומבינים שהם גדלו והשתנו כתוצאה מההרפתקה שלהם.

סמנתה: "מעולם לא חשבתי שנוכל לעשות דבר כזה".

תהני