בבקשה תקראו הכל ותעזרו לי, אני מתחננת, לא מצליחה לעזור לעצמי

שואל השאלה:
כןכן
יש לי אוסידי
אני מאובחנת

ממליצה לך ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר הם באמת יכולים לעזור לך

שואל השאלה:
אני כבר על תרופות ועם פסיכולוגית
סתם פשוט תחושה כזאת של ריקנות כשאני לבד

שואל השאלה:
^אני רוצה שחבר שלי יגיד לי שהוא אוהב אותי ומתגעגע אליי כמו שאני מתגעגעת אליו, ושזה לא חד צדדי

כואב לי לקרוא את זה..
דבר ראשון והכי חשוב: חיבוק ענק ממני
זו תקופה לא פשוטה של התמודדויות חדשות ושגרה חדשה
אני ככ גאה בו שהוא עזר לך עד כה ושאת ככ חשובה לו. אלופים שאתם!
אין פלא שקשה לך בלעדיו.. חמודים
אבל אני יוצאת מהנושא סליחה
נכון שזה מאוד קשה להישאר אופטימי וחייכנית בזמנים ככ קשים כאלה.. אבל כן ממליצה לך לנצל שיחות שלכם! לבכות ולהוציא רגשות זה חשוב וטבעי אבל שימי לב שהבכי והכאב לא גוזל לך מהזמן שהוא כן לרשותך! תנצלי כל שיחה
את תהיי חייבת בתקופה החדשה הזאת, המאתגרת הזאת- ללמוד להנות קצת עם עצמך
לדעת לטפל בעצמך כשקשה, להמשיך לתפקד ביומיום למרות הגעגוע, להיפגש מידי פעם עם חברות ולצאת לאכול ביחד משהו נחמד, למצוא תחביבים, ללמוד נושאים חדשים..
לשמוע שירים שתוכלי לבכות איתם, לשמוח איתם, ולעבור איתם תקופות קשות ממש כמו זו
ובקיצור?- למלא את החלל הריק בלב בזמן שהוא לא ליידך
כמובן והכי חשוב!!- להיות עירנית לגבי הבריאות הנפשית שלך. ההתמודדות שלך נשמעת לי ממש כמו מלחמה עצמית יומיומית. אץ אלופה. את תצליחי לעבור את זה. בשבילך, בשבילו, ובשביל הזוגיות שלכם
זה יהיה קשה.
זה יהיה כואב.
אבל את תעברי את זה! מאמינה בך
תזכרי תמיד- את לא לבד. יש תמיד למי לפנות והאנשים שאוהבים אותך למשל חבר שלך שככ חשוב לך תמיידד יתמכו בך וידאגו לך לא משנה מה יהיה המרחק בניכם!!
חבר שלף תותח. בטוחהה שגם בשבילו זה לא קל.
ולגבי זה שאת כועסת על עצמך: אין צורך!! רגשות זה דבר טבעי וחשוב
תביני- רגשות זה לא עונש. לבכות זה לא מפחיד.
תתני לרגשות שלך לצאת לא משנה מה! אל תשאירי כלום בפנים
מעבר ללספר על זה לפסיכולוגית שלך: תפני לאדם קרוב לך ותפרקי לו הכל. כל מה שאת עוברת. זה לפעמים עוזר יותר מייעוץ עם פסיכולוג. עזרה מבנאדם שקרוב וחשוב לך.. להרגיש מוגנת איתו.. חשוב ועוזר מאווד! אם יש לך קשר כזה עם הפסיכולוגית זה מצויין אבל עדיין תמיד עדיף אדם שאיתך ביומיום וזמין בכל רגע.. מה שכן פסיכולוגית יכולה לייעץ לך ולתת לך פתרונות אולי יותר טובים גם מאשר אדם קרוב.. תלוי. כמובןן לא להסתיר כלום מהפסיכולוגית אבל בנוסף כן אני חייבת להמליץ לך לדבר בנוסף עם אדם קרוב
אם את מרגישה שאת לא מצליחה לתאר את מה שאת מרגישה בדיבור- תכיני לך מחברת בשביל זה. תכתבי שם ה כ ל! כל רגש, כל רעד, כל התמוטתות, כל פחד, כל רגע קשוח, אבל גם רגעים שמחים
כל יום תכתבי לך סיכום יום- איך שרק תבחרי. מבחינת רגשות? מבחינית סדר יום? מבחינת מחשבות? מבחינת דברים חיוביים שיחזקו אותך? מבחינת עם מי דיברת ולאן הלכת? מה שתרצי. מה שמרגיש לך נכון.
וגם זה כמובןן לא חובה!!
בעיקרון רק חשוב שכן תמצאי מה שיעזור לך
מה שישמח אותך
מה שיחזיק אותך במצב נפשי יחסית טוב
מה שיעזור לך לעבור את התקופה הזו.
גם לצאת לטיולים במקומות אהובים זה נהדר! זה מאוד משחרר
או לעשות ספורט- מעולה לבריאות הפיזית והנפשית
או כל תחביב אחר.
א ת
ת ע ב ר י
א ת
ז ה
!
בסוף הכל עובר
בסוף הכל מסתדר כל עוד לא מוותרים
אל תגררי לשטויות! אל תעשי דברים לא חוקיים או מזיקים לבריאות שלך או לאחרים בשביל "להרגיש יותר טוב" כי זה רק יחמיר את המצב לצערי..
תעשי הכל עם מחשבה רבה.
ותשמרי על עצמך תמידד!!!!
באהבה- מישהי רנדומלית מהאינטרנט ששולחת לך חיבוק ענק. תומכת מרחוק!! שבת שלום לכולם

זה מחזיר אותי אחורה לתקופה כשעוד הייתי עם האקס וגרתי אצלו היינו אז שנתיים ומשהו ביחד והוא התגייס לקרבי כי ממש רצה,
ואחרי שהוא התגייס אני נכנסתי לדיכאון ובעצמי הייתי בצבא אבל ביומיות מכל החרדות של להיות לבד וגם חזרתי לבית של ההורים וסבלתי שם מאוד כל יום איימו עליי לעוף משם ולא היה לאין כל כך, והמחשבות שאני בלעדיו הביאו אותי לכאבי בטן חזקים שתרופות רגילות לא עזרו והתייבשות מרוב שילשולים מכל הסטרס שעברתי שחיברו אותי לאינפוזיה גם ירדתי במשקל לא אכלתי, לקחתי את הגיוס שלו ממש קשה.
ושהוא לא התקשר יום שלם מאז שהתגייס זה שבר אותי
בסוף התרגלתי למצב הזה שהוא רחוק ממני כי ידעתי שאין מה לעשות , ספרתי ימים עד שהוא חוזר כל הזמן עד שזה הפך להרגל
אני מאמינה בך שהתקופה הזאת של כל התחושות שאת מרגישה עכשיו יתאזנו ,
עזר לי גם לדבר איתו בוידאו הרגשתי שהוא עדיין קרוב למרות שרחוק
והאהבה מאז שהתגייס התחזקה הוא התחיל יותר להתגעגע וכל מפגש שלנו היה יותר כיף(נפרדנו לאחר 6 שנים אבל מסיבות אחרות)

לדעתי את צריכה לדבר איתו על זה ועל כמה שזה קשה לך, שהוא יבין את ההתנהגות שלך. את לא אגואיסטית את פשוט אוהבת אותו... תדברי על זה גם עם הפסיכולוגית מאמינה שהיא תעזור לך להבין את עצמך יותר טוב❤

ממליץ ללכת לפסיכיאטר למרות שאת כבר לוקחת כדורים, בנוסף אני ממליץ לך לשתף את חבר שלך במצב שבו את נמצאת, אתם פרטנרים ואתם אמורים להיות בהכל ביחד, אם אתם בהכל ביחד אתם אמורים להיות גם בזה, בעיקר בזה. אתם צריכים להיות אחד בשביל השניה גם כשקשה. תשתפי אותו במצב ותגידי לו מה את מרגישה, תגידי לו שאת עם דבר שנקרא אוסידי וכו' ותבדקו ביחד מה יכול לעזור לך