אני צריכה לפרוק ואני ממש כועסת עליו

אני כועסת על החבר הכי טוב שליהוא בפנימייה ואני אקסטרנית. אנחנו באותו בית ספר וכל סופ"ש הפמיניסטים חוזרים הביתה. בגלל שההורים שלי התגרשו אני גרה ממש קרוב לבית ספר כאילו ממש מול. הוא אמר לי לפני ימים שמשעמם לו בפנימיה ביום שיש לו זמן חופשי אז מתי שהיה לו זמן חופשי החלפתי בין הימים שאני אמורה להיות אצל אמא ואבא והלכתי לאבא שלי ואז ביקרתי אותו עשיתי הכל כדי שיהיה שמח. והיום יום חמישי הם חזרו הביתה ואני תמיד לא אוהבת לשלוח לו הודעות כדי שיהיה עם המשפחה שלו אבל בערב הרגשתי חרא ובכיתי בגלל משהו נורא שקרה והוא ניסה לעזור לי ואחרי שתי דקות הוא אמר לי שהוא הולך לאכול עם המשפחה אז הנחתי לו וכתבתי לו הודעות ומתי שיהיה לו זמן הוא יענה. אני שלחתי לו הודעות והוא ראה אותם והתעלם עכשיו לפחות שיענה אני אחזור אלייך עוד מעט או משהו כזה אבל למה לסנן? ועוד שלוש פעמים??? כאילו מאז שעבר לכיתה שלי נמאס לו ממני
אני ממש לא יודעת מה לעשות ולהפסיק לדבר איתו או משהו כזה זה לא אופציה כי הוא עזר לי בחיים כל כך הרבה ושהחיים שלי בלעדיו לא שווים.

סליחה על החפירה הייתי חייבת לפרוק