התחלתי כזה לבכות במחשבה ששני ההורים שלי יבואו ליום הורים

היי,

זאת באמת סיטואציה מורכבת.

לפעמים להיות בת להורים גרושים דורש ממך עצמך לקחת אחריות על דברים שהם היו צריכים לסדר בינם לבין עצמם ואת פתאום מוצאת את עצמך בתפקיד הפוך ואחראית כביכול עליהם.

תדעי, שאמנם זה לא היה מבחירתך, אבל יש לי חברים להורים גרושים וחלקם חברים ותיקים (אני יותר מבוגר מרוב החברים בסטיפס), ואני יכול לומר לך שעכשיו זה קשה ואפילו קשה מאוד אבל את תצאי מזה חזקה ובעלת אישיות בוגרת מאוד ובנויה. והאישיות הבוגרת שלך שמתעצבת בימים אלו תתרום לך רבות רבות בהמשך החיים.

ולגוף הסיפור עצמו עם הבית-ספר.

אם את יכולה לדבר עם ההורים עצמם, הרי זה טוב.
ובפרט אם בדיבור שלך איתם את יכולה להבהיר להם (אפילו ע"י רמז) שיש דברים שהם כפופים להחלטות שלך. הגירושין שלהם אמנם היו בינם לבין עצמם, אבל ההשלכות של זה הם גם על ילדיהם ולכן יש מרחב החלטה שצריך להישאר בידיים שלך.

אבל אם את מרגישה שאין זה הדבר הנכון לדבר איתם עצמם. אם את יכולה אפילו רק לומר להם שאת רוצה שסבתא שלך תלך בלי להסביר יותר מדי, גם זה עדיף.

ואפילו אם את מרגישה שדיבור ישיר עם ההורים עצמם הוא לא דבר נכון לא משנה מה אומרים, אולי סבתא שלך היא האדם הנכון לדבר איתו ושהיא כבר תדבר עם ההורים.

ואם לא הסבתא, אולי חבר של המשפחה שאת בקשר איתו והוא יכול להתערב בנושא כזה.

ואולי מטעם הבית-ספר יש איזו מורה או מישהו/י אחר בצוות שיכול להתקשר להורים שלך ולומר: "יש לי קשר טוב עם הבת המתוקה שלכם, אני יודעת שטובתה היא שלא אתם תגיעו אלא סבתא או חבר. ואם חשובה לכם טובתה, אז תדעו שעדיף שמישהו אחר יבוא".

שיהיה בהצלחה גיבורה
ואם את רוצה, אני זמין בפרטי

תגידי להם שאת רוצה שרק אחד מהם יבוא או שסבתא, מוזמנת לדבר אם צריכה