כתבתי קטע אז אם מישהו רוצה לקרוא מוזמן, אשמח לחוות דעת:)

חרדה.
היא צורכת ממך כל כך הרבה אנרגיות.
התמודדות יום יומית עם עצמך שבה המחשבות אינן עוזבות. המחשבות המפחידות, הטורדניות, המחשבות שקורעות לך את הבטן ומושכות אותך מטה ללא יכולת לקחת אוויר לנשימה.
היא שולטת בך. לוקחת את העניינים לידיים וגורמת לך לעשות דברים שתתחרט עליהם מאוחר יותר, מונעת ממך יותר מדי בלי שתבין עד כמה.
וכאשר אתה לא מספר עליה לאף אחד, היא מוצאת פרצה ששואבת ושואבת.
ואתה? כל מה שנשאר לך לעשות זה להסתתר מאחורי מסכות וכשההצגה נגמרת או כשמשהו הולך לא כפי המתוכנן, חייבים להמשיך לדבוק בתפקיד ולא לצאת מהדמות לא משנה מה! הרי תמיד יהיו אנשים שמסתכלים, שופטים ובוחנים.
ובסוף ההצגה, כשהמסך יורד. נשארת לבד רק אתה והמחשבות שלא מפסיקות להגיח ולהשתלט לך על המחשבה, וכן הן לפעמים מצליחות להשפיע עליך אבל בסופו של דבר.. רק אתה בוחר אם להקשיב להן.