מצוות צער בעלי חיים במורשת ישראל עזרה עזרה עבודה עם ציון במקום מבחן

רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, המכונה "רבנו הקדוש", או פשוט "רבי", שימש כנשיא יהודה לפני 1,800 שנים, וזכה להערצת בני דורו והדורות שלאחריו, עד ימינו. במקומות שונים מסופר שעברו עליו שלוש עשרה שנים קשות, שבהן התייסר מכאבי שיניים טורדניים. מדוע נגזרו עליו ייסורים קשים כאלה? כיצד

נגאל מהם? על כך מספר התלמוד.

ייסורים של רבי על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו. על ידי מעשה באו, מה הוא! עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה ראשו בתוך כנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: לֵךְ, לְכַך נוצרת [כלומר, נוצרת כדי שבני-אדם יאכלו את בשרך]. אמרו משמיים: הואיל ואינו מרחם, שיבואו עליו ייסורים. ועל-ידי מעשה אחר הלכו ייסוריו. יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם גורי חולדה והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, הרי כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה, 9). אמרו משמיים: הואיל ומרחם, נרחם עליו.

מארמית: תלמוד בבלי, בבא מציעא פה, ע"א, הסיפור מופיע גם בתלמוד ירושלמי ובמקורות נוספים)

שאלות
מדוע נענש רבי יהודה הנשיא בייסורים לפי הסיפור?

מדוע נפסק עונשו של רבי לפי הסיפור?

כיצד מתואר השינוי שחל ברבי יהודה הנשיא וממה לדעתך הוא נובע?

מהו הלקח שמבקש ללמד המדרש לדעתכם?

כיצד קיים רבי זוסיא מצוות פדיון שבויים
ל משולם זוסיא שחי בפולין במאה ה-18, הוא אחת הדמויות הייחודיות והמופלאות בעולם החסידי. התנהגותו מבטאת קיום מצוות ואהבת האל מתוך שמחה והתלהבות טבעיות, ולא מתוך למדנות שקדנית, כמקובל. בסיפור הבא מתואר במעשה שעשה ר' זוסיא כשיצא להתרים כספים לקיום מצוות פדיון שבויים (מצווה חשובה ביהדות שמטרתה לשחרר שבויים ובני ערובה):
פעם אחת נשא הצדיק רגליו לקבץ מעות [כספים] עבור פדיון שבויים, ובא למלון אחד ובעל הבית, הפונדקאי, לא היה בביתו. וראה הצדיק שם כלוב ציפורים, איך שהם ניצודים, ומגמתם הוא לפרוח באוויר העולם כטבעם להיות צפור דרור. ונכמרו רחמיו עליהם ואמר: