כתבתי משהו ( לא עליי זה בהשראה ) ואשמח לחוות דעת .

ספרתי דקות , כמה מלחמות עברה בינה לבין עצמה למרות כל השתיקות היא שברה תמוסכמות וברחה הכי רחוק איפה שהכאב כואב פחות .
השמיים קודרים והיא מסתתרת לעוד כמה שנים , מחכה שאולי משהו ישתנה ויקח אותה מכל השדה קוצים לשדה פרחים , היא מחכה , עמוק בלב נותרה בה תקווה שהכול יסתדר לפי הספר שכתבה אז בגיל 15 עם דמעות על העיניים ותקווה עמוקה שהכול יהיה אחרת , ולא זה לא הפך לבסדר יותר עד עכשיו היא שורדת עם השיניים בחוץ היא אוחזת חזק בכל מה שאסור למרות שכולם וויתרו היא נלחמת יותר מבדרך כלל , כי זה בינה לבין עצמה , יום אחד החיוך לא יורד ויום שני הדמעות לא פוסקות .
היא למדה לשחרר כשמשהו לא הולך , היא יודעת שהכי קרובים אליה פגעו בה וברגע שהיא תצטרף למעגל הזה היא לא תשוב בחזרה , היא מלאת תקווה שהספר אז שכתבה יתממש והכאב יכאב פחות גם במקום אחר.