שתפתי את הפסיכולוגית שלי ההפרעת אכילה שלי

זה למה כשהייתי בדיכאון קליני(מאובחנת אגב) לא הלכתי לפסיכולוגים, לא רציתי לצאת מזה ובסופו של דבר יצאתי מזה לבד כשצברתי כוחות.

בעיקרון לא אני סיפרתי ליועצת ההורים שלי סיפרו לה ואז היא כבר התחילה לדבר איתי , אני ספציפית מרגישה שמצופה ממני עכשיו להחלים וזה קשה ומלחיץ אבל אני בינתיים לא בדרך להחלמה.. זה מרגיש לי מוקדם מדי אבל אני לא דוגמה חחח מאחלה לך בהצלחה נסיכה ואם את צריכה יעוץ פריקה תמיכה או סתם לדבר אני פה❤

דבר ראשון אני סופר גאה בך!!
דבר שני זה ששיתפת איתה לא אומר שאת מחויבת לצאת מזה במיידי. זה יכול לעזור לך מאוד לשתף מישהי בדברים שאת עוברת ועוד מישהי שיכולה לעזור לך עם זה.תעשי כל דבר בקצב שלך.מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך וכל שאלה את מוזמנת לשלוח הודעה❤

האמת שבתוך ההפרעה בכלל לא הייתה לי פסיכולוגית
רק כשנכנסתי לאשפוז היה שם פסיכולוגים של הפרעות אכילה שלא הועילו לי בשום דבר ועכשיו שאני מחוץ לאשפוז אני מטופלת אצל פסיכולוגית של הפרעות אכילה ככה שנכנסתי אליה כבר בתהליך החלמה
את לא מחוייבת לשום דבר , את צריכה לקחת את הזמן שלך ולהעזר במי שאת יכולה ולעשות את זה לאט לאט
אם תרגישי שאת מחויבת זה אולי "יחלוף" אבל יחזור בגדול

אל תסתכלי על זה כאילו את התחייבת למשהו וחתמת
את פשוט עשית צעד בשביל לטפל בעצמך וזה טוב, את אף פעם לא תרגישי מוכנה מספיק להחלים כי תמיד מרגישים "לא חולים מספיק"