אני ממש מתחתית של התחתית ושום דבר לא ממלא את הריקנות שבי, אני יודע מה אני רוצה אבל אין לי את היכולת להשיגו.

אני באמת שבור נפשית, אני יודע שזה משהו שאני צריך לתקן בעצמי אבל אני לא מצליח.
אני מרגיש כלכך לבד, זה לא משנה כמה אנשים סביבי ולא משנה שיש לי משפחה שלא תעזוב אותי אני פשוט מרגיש לבד. יש בי רצון לבנאדם שירצה להיות שם לצידי ברגעים הקשים ויחבק אותי שאני לא ארגיש לבד. אני מוכן לתת כלכך הרבה בשביל זה, פ** אני כזה פתט ואני תולה את האושר שלי בבנאדם אחר ואני שונא את המחשבה הזאת. איך אני משכנע את עצמי שלהיות לבד זה בסדר? איך אני משלים עם זה שאני אהיה לבד כל החיים? (מבחינה זוגית)
למה אני לא מסופק להיות עם עצמי ומחפש זוגיות בכל קשר שנותן לי קצת צומת לב, אני מרגיש מסכן. אבל בא לי לבכות כל פעם שאני מסתכל סביב ורואה זוגות שמחים ואוהבים. אני יודע שאני לא צריך להשוות את עצמי לאחרים ולהתמקד בסיטואציה שלי אבל זה קשה. בא לי פשוט מישהי שתואהב אותי כמו שאני ואני אתן לה את הנשמה שלי. דיי למה אני לא מסוגל לחיות בשמחה, אני כמו חור שחור שלא משנה כמה אני מנסה למלא את הריקנות שבי אני תמיד נשאר ריק. והכי נורא שאני יודע מה תגידו כי אני כבר אמרתי לעצמי הכל, אני עונה למלא שאלות כאלה ותמיד אני נותן תשובות שהן מעל ומעבר אבל העניין שאני לא מצליח ליישם את הדברים האלה בעצמי. אני פשוט מקרה אבוד וכנראה שאולי יום אחד אני פשוט אוותר על היקום הזה.