הקראש שלי דחתה אותי...

היה לי קראש עליה מאז כיתה א' ולפני שנתיים שהיינו ממש בתחילת החופש הגדול של סוף כיתה ו' כבר הבנתי הבנתי שאין לי מה להפסיד וסיפרתי לה איך אני מרגיש כלפיה. היא דחתה אותי ומאז אני המשכתי בחיים שלי אבל אני עדיין מאוהב בה וזה גורם לי לסבול בגלל עצם העובדה שזה פשוט לא נועד לקרות וזה מרגיש לי נוראי כי אני יכול פשוט לוותר עליה כי היא (נראה לי טיפה קיטשי) אהבת חיי ואם זה לא עוזר גילתי שהיא היצטרפה לסניף תנועת נוער שאני בו וכשאני רואה אותה אני שמח מבחוץ עם החברים שלי והכל אבל מבפנים יש לי בושה גדולה ועצב. הסיבה שאני כותב את זה היא שהיה לי היום חלום שאני והיא ביחד ושאני מאושר והכל היה נפלא, ואז התעוררתי ונזכרתי שאני בחיים אבלל בחיים לא יהיה איתה.