4 תשובות
מנסה להגשים מטרות, תחביבים מזמני הפנוי
אם את אוהבת לקרוא, יש כאן קטע יפה מתוך ספר שיכול להעביר לך את הזמן במחשבה על דברים:
לפעמים אני חושב על הזמן ועל הגורל. בכל רגע ורגע, אפילו בשנייה זו בדיוק, כשאתם קוראים את המילים האלה, מתרחשים אלפי אירועים בכל רחבי העולם. חלקם נורמטיביים, חלקם אפלים מאוד, חלקם ישנו את העולם, שלנו או של מישהו אחר. חלקם יעשו גם וגם. לטוב ולרע.
אנחנו רגילים לראות את אירועי "כאן ועכשיו", לחיות את עלילת החיים הפרטית שלנו ולהאמין לשווא שהכול מתיישר לפי זה. לחשוב שמידת השפעתם של אירועים נקבעת ביחס אלינו. שהכול סובב סביבנו. אבל העולם מורכב ממיליוני קווים מקבילים שהולכים ונמתחים בו־זמנית, ולפעמים שני קווים או יותר מגיעים לנקודת מפגש.
לפעמים נופלת בחלקנו הזכות להשפיע על עלילת חיים של מישהו אחר, לשנות אותה, לטלטל אותה, להסיט אותה ממסלולה הכוח הזה נמצא בידיים שלנו. וגם להפך. אדמון לוקאר, אחד מאבות תחום הזיהוי הפלילי, קבע את המשפט: "כל מגע משאיר סימן", גם אם לא במודע או במכוון. כל פעולה שלנו בנקודת המפגש הזו בין שני הקווים המקבילים שלנו משאירה סימן. אפקט הפרפר עובד שעות נוספות.
עם כל הקיטשיות שבעניין, מפתה לדמיין מנקודת מבט שמיימית את הכוורת הענקית שכל הקווים המקבילים יוצרים יחד, את הקו הארוך שמחבר בין כולנו. לראות את מסע חיינו השלם ביחס להשפעתם של קווים אחרים עלינו ועל חיינו. להיחשף לכל הפיתולים האפשריים, קווי העלילה החלופיים, האמת. האמת לאמיתה, לא המציאות הסובייקטיבית הנמצאת לנגד עינינו.
לפעמים מרגיש שכל הכוורת הזו מתקדמת יחד לכיוון מטרה מסוימת, ולפעמים לא. ובין אם כן ובין אם לא, מה אנחנו עושים עם הכוח האדיר הזה? איך אנחנו מנצלים את ההשפעה שלנו על אחרים ועל חייהם?
השפעה עצומה עד כדי כך שהיא מתרחשת בין אם נרצה ובין אם לא, בין אם נדע ובין אם לא, והדבר נכון גם לגבי הצד השני. אולי יהיה נכון לדמות את הקווים המקבילים האלה לגלי ענק, נחשולים גדולים של מים שמתנגשים בעת ובעונה אחת, וטיפות המים ניתזות לכל עבר. אנחנו לא באמת שולטים בזה כפי שנדמה לנו. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה יקרה.
ועם זאת, לפעמים אני עדיין מתייסר במחשבה על כמה סבל יכולתי למנוע אך לא עשיתי דבר או כמה נזק גרמתי לאחרים בנקודת המפגש שלנו אנשים שחיו בשלווה עד שהצונאמי הפרטי שלי התפרץ לחייהם ללא כל הזמנה. אני חושב על כך למרות שאני יודע, אני יודע שהניסיון הנואש שלי לשלוט בכל ההשלכות של המעשים שלי שקול לניסיון להדוף מים עם כפות הידיים המים תמיד ימצאו פרצה אחרת לדלוף ממנה. עם כמה שנרצה, זה לא באמת בידיים שלנו.
לפעמים אני מרגיש שהחיים האלה הם סערה ענקית ואנחנו מלחים פשוטים שמנסים בצעד יומרני לייצב את הסירה הקטנה שלהם אל מול גלי הענק. אנחנו לא באמת יכולים להאשים אף אחד במצב הזה. נכון
אם את אוהבת לקרוא, יש כאן קטע יפה מתוך ספר שיכול להעביר לך את הזמן במחשבה על דברים:
לפעמים אני חושב על הזמן ועל הגורל. בכל רגע ורגע, אפילו בשנייה זו בדיוק, כשאתם קוראים את המילים האלה, מתרחשים אלפי אירועים בכל רחבי העולם. חלקם נורמטיביים, חלקם אפלים מאוד, חלקם ישנו את העולם, שלנו או של מישהו אחר. חלקם יעשו גם וגם. לטוב ולרע.
אנחנו רגילים לראות את אירועי "כאן ועכשיו", לחיות את עלילת החיים הפרטית שלנו ולהאמין לשווא שהכול מתיישר לפי זה. לחשוב שמידת השפעתם של אירועים נקבעת ביחס אלינו. שהכול סובב סביבנו. אבל העולם מורכב ממיליוני קווים מקבילים שהולכים ונמתחים בו־זמנית, ולפעמים שני קווים או יותר מגיעים לנקודת מפגש.
לפעמים נופלת בחלקנו הזכות להשפיע על עלילת חיים של מישהו אחר, לשנות אותה, לטלטל אותה, להסיט אותה ממסלולה הכוח הזה נמצא בידיים שלנו. וגם להפך. אדמון לוקאר, אחד מאבות תחום הזיהוי הפלילי, קבע את המשפט: "כל מגע משאיר סימן", גם אם לא במודע או במכוון. כל פעולה שלנו בנקודת המפגש הזו בין שני הקווים המקבילים שלנו משאירה סימן. אפקט הפרפר עובד שעות נוספות.
עם כל הקיטשיות שבעניין, מפתה לדמיין מנקודת מבט שמיימית את הכוורת הענקית שכל הקווים המקבילים יוצרים יחד, את הקו הארוך שמחבר בין כולנו. לראות את מסע חיינו השלם ביחס להשפעתם של קווים אחרים עלינו ועל חיינו. להיחשף לכל הפיתולים האפשריים, קווי העלילה החלופיים, האמת. האמת לאמיתה, לא המציאות הסובייקטיבית הנמצאת לנגד עינינו.
לפעמים מרגיש שכל הכוורת הזו מתקדמת יחד לכיוון מטרה מסוימת, ולפעמים לא. ובין אם כן ובין אם לא, מה אנחנו עושים עם הכוח האדיר הזה? איך אנחנו מנצלים את ההשפעה שלנו על אחרים ועל חייהם?
השפעה עצומה עד כדי כך שהיא מתרחשת בין אם נרצה ובין אם לא, בין אם נדע ובין אם לא, והדבר נכון גם לגבי הצד השני. אולי יהיה נכון לדמות את הקווים המקבילים האלה לגלי ענק, נחשולים גדולים של מים שמתנגשים בעת ובעונה אחת, וטיפות המים ניתזות לכל עבר. אנחנו לא באמת שולטים בזה כפי שנדמה לנו. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה יקרה.
ועם זאת, לפעמים אני עדיין מתייסר במחשבה על כמה סבל יכולתי למנוע אך לא עשיתי דבר או כמה נזק גרמתי לאחרים בנקודת המפגש שלנו אנשים שחיו בשלווה עד שהצונאמי הפרטי שלי התפרץ לחייהם ללא כל הזמנה. אני חושב על כך למרות שאני יודע, אני יודע שהניסיון הנואש שלי לשלוט בכל ההשלכות של המעשים שלי שקול לניסיון להדוף מים עם כפות הידיים המים תמיד ימצאו פרצה אחרת לדלוף ממנה. עם כמה שנרצה, זה לא באמת בידיים שלנו.
לפעמים אני מרגיש שהחיים האלה הם סערה ענקית ואנחנו מלחים פשוטים שמנסים בצעד יומרני לייצב את הסירה הקטנה שלהם אל מול גלי הענק. אנחנו לא באמת יכולים להאשים אף אחד במצב הזה. נכון
אנונימי
כלומר, תמיד
אני כותב ספרים
אני בסטיפס עונה על שאלות ומתכתב בחברים לעט
אני כותב ספרים גם במחברות
אני מצייר
אני מטייל
אני עוזר בבית
אני עם החתולים שלי
אני נח
אני קורא
אני רואה סדרה
אני ישן
אני חולם בהקיץ
אני מתנדנד
אני מוציא את החתול שלי כשאני בדירה שלי
אני מתכתב עם חברים בוואצאפ
אני כותב ספרים
אני בסטיפס עונה על שאלות ומתכתב בחברים לעט
אני כותב ספרים גם במחברות
אני מצייר
אני מטייל
אני עוזר בבית
אני עם החתולים שלי
אני נח
אני קורא
אני רואה סדרה
אני ישן
אני חולם בהקיץ
אני מתנדנד
אני מוציא את החתול שלי כשאני בדירה שלי
אני מתכתב עם חברים בוואצאפ
סטיפס
מוזיקה
סטיפס
הליכה
אימון
טיקטוק
עריכה :
מה הולך פה ?? חח
סטיפס
הליכה
אימון
טיקטוק
עריכה :
מה הולך פה ?? חח