תשובה אחת
אני מניח שהכוונה לאימפריה הרומית המערבית ("המקורית"), אבל אם הכוונה לאימפריה המזרחית אוכל למצוא עוד סיבות.
1. פלישות של שבטים ברברים (חיצוני) - האימפריה הרומית נלחמה בשבטים ברברים והתקפות של הונים במשך מאות, עוד לפני שהתפצלה בשנת 395. לאורך המאה הרביעית, אותם שבטים החלו לחצות את הגבולות לתוך האימפריה עצמה. בשנת 410, אחד השבטים הברברים, הויזיגותים, חצה את הגבול מערבה ובזז את רומא. אחרי כמה עשורים של הפוגה קצרה, בשנת 455, רומא נבזזה שוב. הפעם על ידי שבט ברברי אחר - הוונדלים. בסופו של דבר בשנת 476, המלך הגרמאני-ויזיגותי אודואקר מרד באימפריה, הדיח את הקיסר האחרון והוכתר כמלך. מאותה שנה לא היה עוד קיסר רומאי מערבי לעולם והאימפריה נפלה. פלישות של שבטים ברברים היא אחת הסיבות העיקריות לנפילתה.
2. משבר כלכלי חמור והסתמכות יתר על עבדים (פנימי) - לחימה בלתי פוסקת בגבול והוצאות יתר ריקנו את האוצר של האימפריה, בזמן שאינפלציה ומיסים כבדים מאוד הגדילו את הפער בין העשירים והעניים. הרבה עשירים לעיתים היו בורחים לכפר ומקימים שם נכסים פאודלים רק כדי להימנע מלשלם מיסים. כל זה תוך כדי שהמדינה הייתה בגרעון בכוח העבודה. הכלכלה של האימפריה המערבית הסתמכה על עבדים אפילו יותר מהאימפריה הרומית לפני הפיצול, והכיבושים של הצבא החזק הביא בדרך כלל זרם של אנשים כבושים שאפשר יהיה לנצל אותם לעבדות. כשהתפשטות של האימפריה נעצרה בערך במאה השלישית, מלאי העבדים ושאר השלל שהניבה המלחמה החלו להיגמר.
3. עלייתה של האימפריה המזרחית וחוסר גישה לנתיבי מסחר (חיצוני) - קצת מוזר שההתחזקות של האימפריה המזרחית תרמה לנפילה של האימפריה המערבית, למרות שהרומאים תיכננו שיהיה ההפך. התכנון היה ששתי האימפריות יעבדו ביחד נגד איומים חיצוניים ויתמכו אחת בשנייה מבחינה כלכלית, אבל אותו ניסיון לשיתוף פעולה נכשל כששתי האימפריות נאבקו אחת בשנייה על משאבים וסיוע צבאי. מצפון לאימפריה המערבית היה את הים והאיים הבריטיים, ממזרחה היו אין ספור שבטים ברברים שהיא לא רוצה לכבוש, ממערבה היה אוקיינוס שתצטרך להפליג בו אלפי קילומטרים רק כדי להגיע ליבשה חדשה, ומדרומה היה את מדבר הסהרה, שלא יביא לך שום משאבים ואין טעם לכבוש אותו. לעומת זאת, לאימפריה המזרחית היה את כל העולם ממזרח לה, והיא עמדה על נקודות מסחר אסטרטגיות בים השחור והמרמרה והיא שיגשגה כלכלית. בנוסף, הכוח הצבאי של האימפריה המזרחית הפנה את כל השבטים הברברים לעבר האימפריה המערבית, שלא יכלה להתמודד איתם.
4. גודל עצום מדי (פנימי) - הגודל הענק של האימפריה המערבית לא איפשר לה להתנהל כראוי. זה נשמע ממש כמו הסיבה לפיצול של האימפריה הרומית הראשונה, היא הייתה גדולה מדי ולכן התפצלה, אבל גם האימפריות שאליהן היא התפצלה היו, למעשה, גדולות מדי. שנת 395 זו לא הפעם הראשונה בה האימפריה התפצלה. היא התפצלה בשנת 285 גם כן לשתי אימפריות, מערבית ומזרחית, על ידי הקיסר דיוקלטאינוס, אבל אוחדה שוב ב323 על ידי קונסטנטינוס. הטעות של דיוקלטיאנוס הייתה שגם פיצול ל-2 לא יעזור, והאימפריות עדיין גדולות מדי. ככל שיותר כספים הופנו לתחזוקת הצבא שישמור על הגבולות של האימפריה, התשתיות של האימפריה הענקית הוזנחו וההתקדמות הטכנולוגית הואטה.
5. אי יציבות פוליטית ושחיתות בממשלה (פנימי) - מנהיגות לא יעילה ולא עקבית רק הגדילה את הבעיה של הגודל הענק של האימפריה. שחיתות נהפכה לדבר רגיל, קיסרים איבדו שליטה על שטח שלהם, שליטה על שטח שעברה למעשה לכל אזרח עשיר ששילם בשבילה. השחיתות הפוליטית הגיעה גם לסנאט, שלא הצליח לעצור את חיי הפאר של הקיסרים בגלל השחיתות וחוסר הכישרון הנרחב של עצמו.
6. היחלשות הצבא והלגיונות (פנימי) - תוך כדי שהאימפריה שקעה, המצב של הלגיונות שהיו פעם עוצמתיים החל להשתנות. לא היה ביכולתם של קיסרים מסוימים לגייס אזרחים לצבא, והם החלו לשכור שכירי חרב זרים כדי לתמוך ולהחזיק את הלגיונות. שורות הלגיונות התמלאו בגותים גרמאניים וברברים אחרים בקנה מידה נרחב. שכירי החרב הגרמאניים הוכיחו שהיו לוחמים פראיים וחזקים, אך היה להם קצת (או בכלל לא) נאמנות לאימפריה, ולעיתים, הקצינים הגרמאניים צמאי הכוח מרדו במעסיק הרומאי שלהם. למעשה, הרבה מהברברים שבזזו את רומא והביאו לנפילת האימפריה המערבית, שירתו לפני כן בלגיונות של אותה אימפריה. זה מראה לנו כמה כושלת היא הייתה.
1. פלישות של שבטים ברברים (חיצוני) - האימפריה הרומית נלחמה בשבטים ברברים והתקפות של הונים במשך מאות, עוד לפני שהתפצלה בשנת 395. לאורך המאה הרביעית, אותם שבטים החלו לחצות את הגבולות לתוך האימפריה עצמה. בשנת 410, אחד השבטים הברברים, הויזיגותים, חצה את הגבול מערבה ובזז את רומא. אחרי כמה עשורים של הפוגה קצרה, בשנת 455, רומא נבזזה שוב. הפעם על ידי שבט ברברי אחר - הוונדלים. בסופו של דבר בשנת 476, המלך הגרמאני-ויזיגותי אודואקר מרד באימפריה, הדיח את הקיסר האחרון והוכתר כמלך. מאותה שנה לא היה עוד קיסר רומאי מערבי לעולם והאימפריה נפלה. פלישות של שבטים ברברים היא אחת הסיבות העיקריות לנפילתה.
2. משבר כלכלי חמור והסתמכות יתר על עבדים (פנימי) - לחימה בלתי פוסקת בגבול והוצאות יתר ריקנו את האוצר של האימפריה, בזמן שאינפלציה ומיסים כבדים מאוד הגדילו את הפער בין העשירים והעניים. הרבה עשירים לעיתים היו בורחים לכפר ומקימים שם נכסים פאודלים רק כדי להימנע מלשלם מיסים. כל זה תוך כדי שהמדינה הייתה בגרעון בכוח העבודה. הכלכלה של האימפריה המערבית הסתמכה על עבדים אפילו יותר מהאימפריה הרומית לפני הפיצול, והכיבושים של הצבא החזק הביא בדרך כלל זרם של אנשים כבושים שאפשר יהיה לנצל אותם לעבדות. כשהתפשטות של האימפריה נעצרה בערך במאה השלישית, מלאי העבדים ושאר השלל שהניבה המלחמה החלו להיגמר.
3. עלייתה של האימפריה המזרחית וחוסר גישה לנתיבי מסחר (חיצוני) - קצת מוזר שההתחזקות של האימפריה המזרחית תרמה לנפילה של האימפריה המערבית, למרות שהרומאים תיכננו שיהיה ההפך. התכנון היה ששתי האימפריות יעבדו ביחד נגד איומים חיצוניים ויתמכו אחת בשנייה מבחינה כלכלית, אבל אותו ניסיון לשיתוף פעולה נכשל כששתי האימפריות נאבקו אחת בשנייה על משאבים וסיוע צבאי. מצפון לאימפריה המערבית היה את הים והאיים הבריטיים, ממזרחה היו אין ספור שבטים ברברים שהיא לא רוצה לכבוש, ממערבה היה אוקיינוס שתצטרך להפליג בו אלפי קילומטרים רק כדי להגיע ליבשה חדשה, ומדרומה היה את מדבר הסהרה, שלא יביא לך שום משאבים ואין טעם לכבוש אותו. לעומת זאת, לאימפריה המזרחית היה את כל העולם ממזרח לה, והיא עמדה על נקודות מסחר אסטרטגיות בים השחור והמרמרה והיא שיגשגה כלכלית. בנוסף, הכוח הצבאי של האימפריה המזרחית הפנה את כל השבטים הברברים לעבר האימפריה המערבית, שלא יכלה להתמודד איתם.
4. גודל עצום מדי (פנימי) - הגודל הענק של האימפריה המערבית לא איפשר לה להתנהל כראוי. זה נשמע ממש כמו הסיבה לפיצול של האימפריה הרומית הראשונה, היא הייתה גדולה מדי ולכן התפצלה, אבל גם האימפריות שאליהן היא התפצלה היו, למעשה, גדולות מדי. שנת 395 זו לא הפעם הראשונה בה האימפריה התפצלה. היא התפצלה בשנת 285 גם כן לשתי אימפריות, מערבית ומזרחית, על ידי הקיסר דיוקלטאינוס, אבל אוחדה שוב ב323 על ידי קונסטנטינוס. הטעות של דיוקלטיאנוס הייתה שגם פיצול ל-2 לא יעזור, והאימפריות עדיין גדולות מדי. ככל שיותר כספים הופנו לתחזוקת הצבא שישמור על הגבולות של האימפריה, התשתיות של האימפריה הענקית הוזנחו וההתקדמות הטכנולוגית הואטה.
5. אי יציבות פוליטית ושחיתות בממשלה (פנימי) - מנהיגות לא יעילה ולא עקבית רק הגדילה את הבעיה של הגודל הענק של האימפריה. שחיתות נהפכה לדבר רגיל, קיסרים איבדו שליטה על שטח שלהם, שליטה על שטח שעברה למעשה לכל אזרח עשיר ששילם בשבילה. השחיתות הפוליטית הגיעה גם לסנאט, שלא הצליח לעצור את חיי הפאר של הקיסרים בגלל השחיתות וחוסר הכישרון הנרחב של עצמו.
6. היחלשות הצבא והלגיונות (פנימי) - תוך כדי שהאימפריה שקעה, המצב של הלגיונות שהיו פעם עוצמתיים החל להשתנות. לא היה ביכולתם של קיסרים מסוימים לגייס אזרחים לצבא, והם החלו לשכור שכירי חרב זרים כדי לתמוך ולהחזיק את הלגיונות. שורות הלגיונות התמלאו בגותים גרמאניים וברברים אחרים בקנה מידה נרחב. שכירי החרב הגרמאניים הוכיחו שהיו לוחמים פראיים וחזקים, אך היה להם קצת (או בכלל לא) נאמנות לאימפריה, ולעיתים, הקצינים הגרמאניים צמאי הכוח מרדו במעסיק הרומאי שלהם. למעשה, הרבה מהברברים שבזזו את רומא והביאו לנפילת האימפריה המערבית, שירתו לפני כן בלגיונות של אותה אימפריה. זה מראה לנו כמה כושלת היא הייתה.
באותו הנושא: