איך הקטע/שיר שכתבתי? אשמח לביקורת/מחשבות עליו...

השחור והלבן הם הצבעים מסביבי.
עומדים יציבים מול העולם הצבוע.
השחור והלבן נאמנים לעצמם.
רק הם יודעים את האמת.

כי הוא אמר לי כך, והיא דרשה שככה.
איך השחור והלבן יוכלו להתמודד?
מול הילדה ההיא ששאלה "למה?"
מול הדמעות האלו - הכאב.

כי מי אמר שהשחור ולבן הם לא צבע?
מי אמר שהחיים הם לא אפור?
תנו לי להיות האדם ההוא בפתח.
זה שיקרא גם לך לבוא את האור.

כי הם צבועים, ואלו שקופים כמו מים.
תנו לי להיות אף אחד מכולם.
החוקים הם פלדה והחטא הוא נייר כסף -
יפה כל-כך, ונקרע לאלפי חלקים של שלם.

כי אם אין שחור ולבן, אין חיים ללא צבע.
מי יעז לאמר לילדה ההיא,
למה העולם לא אפור?