כתבתי הרגע קטע קצר (שיר) מה אתם חושבים?

איך מגיבים כשזה קורה? איך מגיבים כשזה מגיע? המחשבות לא מפסיקות להציף את מוחי ואני לא יודעת איך להרגיע
אולי יהיה מזל? אולי יהיה נס? והבטן שלי לא תתפוצץ?
האם זה פרפרים? האם זה סכינים? אני מניחה שאיש לא יודע
אבל מה שאני יודעת זה שלי זה לא מפסיק להפריע
ככה זה מרגיש להתאהב? זה לא אמור ליהיות אחרת? אולי כאילו שליבי עולה באש ואני כלל לא חוששת? או שאולי כמו בסרטים ששנינו עפים בין העננים עם עיניים עצומות מתחת לסמיכות ובלי שום דאגות?

(פזמון)
אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להתאהב, הלחץ גובר ואני מרגישה כמו עיוורת מטורפת בחשיכה שכולה מחפשת קצת תמיחה
הזדהות או הבנה שאני לא היחידה בתחום... אולי אפשר ניחום?...