מה תרצו לעשות בעתיד? (קצת פריקה)

אממ כתבתי את זה בצורה אומנותית קצת כי אממ היה לי משעמם.

לפעמים כשאני חושבת על העתיד קדימה, אני דווקא נלקחת אחורה אל העבר.
על הפעם הזו שעמדתי מולך בתחנת רכבת.
מתחת לעננים רכים ושמיים כחולים, אמרתי לך להתראות בפעם האחרונה.

אני נלקחת אל העבר פתאום, אל הכיתה שמתרחצת באור השמש מעבר לווילונות שמתנופפים ברוח.
"האם וויתרתי על נגינה בפסנתר?"
האצבעות שלי עדיין נוקשות על השולחן בשביל לנגן את התווים.

"היי, את יודעת מה תעשי יום אחד?"
עם השנים שעברו, הבנתי מה אני אעשה יום אחד. אני הולכת לעשות כלום.

אני נלקחת שוב אל הפעם הזו, הקיץ הזה ששיעמם אותי יותר מכל דבר אחר.
חלומות בהקיץ באו והלכו, וכך גם המחשבות שלי נדדו מבלי להסביר את עצמן.

אני נלקחת שוב אל העבר
להתבגר היה הדבר היחיד שעליו יכולתי לחשוב. לדעת שיום אחד אני אמות, היה כמו דקירה בלב, אף פעם לא הבנתי למה... שאלתי את עצמי אך מעולם לא קיבלתי משוב.

אפילו לי היו חלומות לפני הרבה, הרבה זמן, אבל כיום זה לא מרגיש כמו שזה הרגיש אז.
אני כבר אמרתי לך, פעם אחר פעם; זה באמת לא משנה אם שום דבר לא יצא מזה...
אתה יודע את זה. אני יודעת שאתה יודע.
אז עכשיו אתה מבין... למה אני לא עושה מוזיקה יותר.