תגידו יש מצב שאני מקולל שנועדתי להיות לבד ככה אני מרגיש שכולם מתרחקים ממני

שלום יקר.
קראתי את הפוסט והשאלה הקצרה שרשמת. שומע בדברייך את המצוקה והבדידות שהביאה אותך לרשום שאלה שכזו. לא פירטת הרבה, אבל רשמת שכולם מתרחקים ממך, מה שיכול להביא לתחושות עצב וכעס ואולי תסכול.
בחרת לכתוב כאן את הפוסט וברור שאתה רוצה לשנות את מצבך. האם שיתפת מישהו בתחושותיך? הורה או אדם בוגר קרוב אחר שיכול לעזור? שיתוף יכול להיות צעד ראשון בהתמודדות ומציאת דרך חדשה.
יקר, אני מתנדב בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת, אם תרצה לשתף, לדבר, להתייעץ על מה שאתה מרגיש אני מזמין אותך להתחבר לאתר שלנו ולהתכתב בצ'אט, אנונימי לגמרי, עם אחד המתנדבים שלנו.
אנחנו כאן בשבילך, להקשיב לך, לנסות להבין, אולי נוכל לעזור, או להפנות אותך לגורם מתאים.
מתנדב סה"ר.

מי שמתרחק ממך זה רק לטובתך תאמין לי אתה לא רוצה אנשים צבועים ורעילים בחיים שלך תנסה לצאת למקומות חברתיים )התנדבות עם נוער/ סניף/ עבודה/ חוג...) שם תוכל להכיר אנשים אמיתיים ותבין שאין בך שוב דבר מקולקל אתה כרנראה פשוט בסביבה לא נכונה

לא
אין מצב

אני מאמינה שזה רק תקופות