אני מבולבלת לגבי מה אני מרגישה

אני הרבה פעמיים מרגישה שאני לא יודעת לדבר עם אנשים. אם זה אחד על אחד או אם זה בקבוצות.
אני מרגישה שאני לא מעניינת ושאני זאת שתמיד תישאר בצד. אבל זה לא תמיד ככה
יש ילדים (שהם גם בקבוצה חברים שלי) שאני יכולה לדבר איתם חופשי ולהרגיש כמוני, אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה איתם אבל אני פשוט מרגישה לידם בנוח ושאני יכולה להגיד להם דברים רנדומליים בלי שישפטו אותי. גם שאר הילדים לא ישפטו אותי כנראה אבל אני לא יודעת מה להגיד להם , איך לפנות אליהם אני פשוט מרגישה שונה אפשר לומר? ואני לא חושבת שמישהו מצליח להבין אותי זה מרגיש כל כך בודד. אני יודעת שיש ילדים שמנסים להתחבר אליי ואני מעריכה את זה אבל אני לא יודעת איך לתת להם או איך לנסות להתחבר אליהם. אני לא יודעת איך להגיד את זה לאנשים גם לכאלה קרובים אז רציתי לדעת אם אולי עוד מישהו מרגיש לא קשור הרבה פעמיים ומרגיש שהוא אוהב את הלבד שלו עם המחשבות אבל לא רוצה להרגיש שונה.