גם אתם חושבים שאנשים לוקחים בתור משהו מובן מאליו את זה שהם יכולים לנהל את החיים ואת הזמן שלהם בלי להסתבך?

שואל השאלה:
לא אמרתי שזה קל לכולם, אבל יש רמות שונות של קושי
ואם אתה לא צריך לכתוב כל יום רשימה מה לעשות כדי לא ללכת לאיבוד ואין לך 100 דברים לעשות בו זמנית וכולם "דחופים"
ואתה מסוגל להפסיק מה שאתה עושה שהוא מאוד מעניין וללכת לאכול כי לא אכלת כבר 7 שעות, או שאתה לא צריך ליצור תזכורת לצחצח שיניים בבוקר אז כנראה שהבעיה היא פחות רצינית.
כי אצלי זה הכל דחוף והכל חייב לקרות עכשיו ואין לי את היכולת הזאת להחליט מה יותר חשוב עכשיו ומה צריך לקרות אחר כך.

שואל השאלה:
לא, זה לא קשור לזה. תמיד יש לי יותר מדי מה לעשות כי אין לי סדר עדיפויות בראש

שואל השאלה:
אני לא יכולה ליצור שגרה כי אני שונאת שגרות כי אני משתעממת בקלות

שואל השאלה:
איך בכלל מתחילים לעשות את זה?

את מתארת מצב שבו את מוצפת מהמשימות של היומיום, ומרגישה שנכשלת בניסיון שלך לייצר סדר עדיפויות וארגון בתוכן.
בעיקר נשמע שאת מרגישה שזה קשור ליכולת שלך (או חוסר יכולת) לתכנון וארגון, לצד כל העומס. ושזה ברמה קיצונית עד כדי כך, שמשימות פשוטות ויומיומיות (כמו צחצוח שיניים) לא מצליחות להיכנס בצורה הגיונית לסדר היום שלך.
זו נשמעת כמו חוויה יומיומית די קשה.. והגיוני שזה יציק לך מאד.
הדבר הראשון שהייתי מציעה הוא לשאול את עצמך ממתי זכור לך שאת מרגישה כך, והאם השינוי אולי קשור במשהו אחר שקרה בחיים שלך (מעבר מסגרת, תחילת לימודים, אפילו אירוע שלא קשור במשימות עצמן).
הדבר השני שהייתי מציעה הוא להתייעץ - הורים/מורה/יועץ בית ספר, מישהו או מישהי שאת חושבת שיוכל לעזור, שיוכל לשמוע ואולי להכווין לפתרון.
ואם את מרגישה שרוצה להתייעץ או אפילו סתם לשתף, את יכולה גם לפנות אלינו, גם באנונימיות (חפשי "מענה ברשת" בגוגל:)).

שואל השאלה:
אני מרגישה ככה כמעט כל החיים שלי, מניחה שזה נעשה יותר בולט בתקופת הצבא לפני 5 שנים בערך
תודה רבה על התשובה המפורטת