אני מרגישה כל כך נורא.. (פריקה)

אז אתמול היה יום הולדת לאבא שלי ובאמת היה לנו מדהים, כל המשפחה עשינו לו חגיגה והוא ממש אהב. אבל איבדתי את הכובע שלי.
זה חשוב לסיפור כי בזמן האחרון אני הופכת לשכחנית ברמה מוגזמת, אני מאבדת כל דבר אפשרי, שוכחת אם יש לי דברים לעשות, נגיד איבדתי גם את האוזניות שלי במקס סטוק, והייתה לי משימה לעשות שלא ראיתי אותה בכלל בקלאסרום אז אתמול בלילה ישבתי וניסיתי לחרבש משהו.

אני בכיתה י אז יש לי מלא על הראש עכשיו, טונות של משימות, 5 5 ביחידות, מדעי המחשב וחברה. אני מתחרטת שבחרתי מדעי החברה אבל זה כבר מאוחר לעבור.
אני לא מבינה את החומר בכלל במגמות והיחידות שלי, אני לא מצליחה להתמודד עם הלחץ, בנוף לזה שעוד לא התחלתי מעורבות חברתית וגם אין לי ממש הרבה אופציות כי אני לא מסוגלת לעבוד עם ילדים קטנים כי זה פשוט מפחיד אותי ואני לא יודעת מה לעשות. גם לא ממש עם קשישים..

ההורים שלי רוצים שאבחר מעורבות עם ילדים שהם מכירים את המקום ההוא וטוענים שהאחראית רוצה שאני אצטרף לשם, אבל אני אצטרך לקחת כמה אוטובוסים ואני לא מסוגלת לעשות את זה. (התקפי חרדה רציניים לגבי רק נסיעה בפאקינג אוטובוס)

בנוסף יש לי עבודה בהיסטוריה שיהיה דיבייט חודשהבא ואני פשוט לא יכולה להציג מול הכיתה דברים, היה לי התקף חרדה על זהבמשך שעתיים כשהיתה לי מצגת אחרת ובסוף לא הצגתי למזלי איכשהו קמתי להגיד למורה והיא נתנה לי אישור.
בנוסף להכל אני גם עם בעיות בשיעורי ספורט. לא יכולה להשתתף במשחקים כמו כדורעף או כדורסל או מחניים בעיקר, המשחקים האלו עושים לי חרדה ממש ואני פשוט בוכה תוך שניה ומתפרקת. גם הפעם היה לי מזל והצלחתי לבוא למורה ולהגיד לה, היא הציעה לי אפילו שהיא תקבע לי פגישה עם היועצת כי היא רואה שאני ממש לא בטוב. אבל עוד לא סידרתי את זה עם ההורים שלי כי זה גם ממש קשה לי לשתף אותם.

עכשיו אני בתגבור של מדעי המחשב וגם יש לי במתמטיקה.
נמאס לי מהכל, אני לא רוצה יותר להתאמץ בשביל בית ספר, ואני רק בכיתה י, בכלל לא רוצה לחשוב מה מחכה לי בשנה הבאה, לצערי אני גם חושבת יותר מדיי על כל דבר.

ואני גם מצוננת

אני יודעת שיש לי הרבה דברים, אני יודעת שאני צריכה להשתחרר ולהרפול מכל הקשיים האלו אבל אין לי כבר כוח ורצון לנסות לצאת מזה.

בבקשה, אם קראתם, אפילו מילה טובה זה יהיה נחמד.
תודה לכם ומקווה שהיה לכם טוב לאחרונה ושיהיה לכם יום מדהים!.