איך השיר כתבתי אותו אף פעם כי זה היה בין 1 ל2 כשכצבתי והזמן נמחק

זוג עיינים כחלחלות,
מביטות בי במרחק, אני חושבת מה להיות.
האם נצא גם לבלות?
אם נתראה גם בקטנות?

יש לו חיוך של מאוהב,
ןכשחושבים על המצב,
איתי אף פעם הוא לא מחושב,
בסיפור שלי, הןא לא יהיה ניצב...

הוא מחזיק לי בידיים,
ומביט לי בעיינים,
אצלי המחשבות בראש נוסעות על אופניים,
ואפילו אור מבשר טובות יוצא מהשמיים.

אז בוא נצא לבלות, עם זןג עיינים כחלחלות,
חיוך רחב ומאוהב
ואחזיק לו את היד שלא ישאיר אותי לבד.

כשהוא איתי הוא קצת שונה,
לא משונה, יותר כנה.
ולא לחוץ אלא פתוח,
לשם שינוי, מרגיש איתי בטוח.


כשהוא איתי יש לו מבט כאילו אין מחר ועוד לא מאוחר,
בניינו ישנה תמימות של ילדים וגם כן רגשות קצת אבודים
יש חמימות של אהבה, כשהוא מחכה אני משיבה
כשהוא עצוב ליבי כאוב

אני דואגת לאותן, זוג עיינים כחלחלות,
שרק יצאו עוד לבלות
מעל חיןך רחב, שרואים שהוא מאוהב.
אני אחזיק לו את היד שלא יחשוב שהוא לבד.