אני רוצה אהבה אמיתית,הורים שיחבקו אותי,שירצו להבין אותי,שאני משנה להם וחשובה להם(אעריך אם תקראו עד הסוף...אני כבר אבודה)

אני רוצה שאהבה עוטפת, מחבקת, נדיבה, אמפתית, אכפתית, מכבדת, ענוותית, מחייכת, מלטפת... אני רוצה אנשים בלב שאוכל לקרוא להם בית שיהיו לי המפלט בסערה ולא שהם יהיו הסערה בלי המפלט, אני רוצה הורים שיחפשו אותי ביום הסופה הקרה ולחבק אותי בשביל לנסות לחמם אותי ולא יתרחקו ממני כשאני בלב הסופה וחשאירו אותי להתבצר לבד בקור, אני רוצה אהבה חמה ומכילה, אהבה אכפתית וגדולה עד חוסר אנוכות, אני רוצה אהבה שאני בחיים לא אפסיק לסמוך עליה ולהשען על התמיכה והכלה הזאת אפילו לא לרגע... רק קמצוץ טהור בים סוער


בבקשה, אני מתחננת מעומק ליבי, אני רוצה אהבה אמיתית, לא צבועה, לא אנוכית, לא מתחשבנת ולא מזוייפת, רק מישהו אחד שיתן מכולו כמו שאני רוצה לתת מכולי בשבילו.

ומה שהביאו לי לידיים לא אמיתי, הדבר האחרון שהוא זה אמיתי, אנשים אחרים נולדים לתוך הורים ששומרים ומגנים עליהם ואני מתחננת לזה אבל זה קרה אצלי, אני מרגישה שנולדתי לתוך שלשלאות שמתעדקות עם הזמן וככל שהן מתעדקות אני יותר טובעת וכלל שאני יותר טובעת והשלשלאות ככה אני יותר מרגישה שאני חייבת לצרוח לעולם הריק אבל אני מאבדת את הקול כי הטביעה ושלשלאות מחזיקות אותי ולוחצות עליי ואני יכולה לנשום רק מדי פעם ולא תמיד ולא לנוח ברצף, ו"במקרה" כל פעם שאני לא מסוגלת להוציא קול והשלשלאות מתעדקות יותר ואני טובעת אני נפגעת מההורים שלי

הכאב שלי... אני לא יודעת מה לומר, הכאב שלי הוא זועק בתוכי, כל כך כואב לי..... אני רק רוצה אהבה אמיתית.