אם הסיפור שלכם היה ספר מה המשפט האחרון בספר?

היא הצליחה לא להתאבד

בשבילך , למענך.. היה שווה לחיות ❤

היי, מיכאל ימנייאק תביא תפוקימון

תודה לכולם שלקחתם חלק במסע שלי וגם מי שלא וקרא רק את הסוף זה בסדר מעריך,

איזה שבורי לבבות יש פה בתגובות

לא יודעת לגבי המשפט הה אחרון אבל המשפט הראשון היה "שלום וחג שמח בטח הצטבר לכם הרבה לכלוך בקומקם"

הסוף.....

"ולמקרה שלא אראה אתכם שוב - אחר צוהריים טוב, ערב טוב ולילה טוב."
(חשוב לציין שהמשפט הראשון הוא "בוקר טוב.")

אני עוד לא יודעת
בתקווה שעוד כמה עשורים זה יתגלה d=

הלכתי לישון
תעירו אותי כשיהיה משהו מעניין

קודם כל אני בחיים

נתראה בספר הבא

ספר על החיים שלי עד עכשיו? זה היה נגמר ב... "והיא עדיין חולמת ומקווה תאחלו לה בהצלחה כי יש לה עוד דרך ארוכה"

ואז הוא הבין

או המשך יבוא

לא יודעת,לא הגעתי אלין

אבא קריר המלך

אחרי 30 יום... הוא סוף סוף חרבן

אני לא יודע, עוד לא סיימתי לקרוא

until we meet again.

בהצלחה לכל הבנים בנובמבר

"הוא נשכב על ריצפת חדרו לקח את השוטגאן כיוון על ראשו ואמר "קורט אני מחייה את סיפורך" ולחץ על ההדק"
או
"וזה איך פגשתי את אמא"

המילקי במקרר שלי לא לגעת

חייתי, ולא רק נשמתי :))

בא לי למות

בירושלים הבנויה

כן, בלב שלם אני אוהבת אותו

אני אישית הייתי עושה את הסיפור כמשהו חזרתי, כלומר: שהסוף מתחבר להתחלה, וככה נוצר מעגל.

הסיפור היה מתחיל עם המשפט "בתוך גבולות חיי", והיה נגמר במשפט "ועכשיו, תנו לסיפור להיספר". ואז בסוף מסתבר שכל הזמן הזה אני הקראתי את הסיפור בתוך הספר.


עריכה: אני יודע שזה לא בהכרח קשור, אבל חשבתי שיהיה מגניב לשתף

היא ברחה למקום רחוק מכולם , על פסגה גבוהה בנתה בית וחייה חיים שקטים ושלווים עד מותה.

עד הפעם הבאה.

"וזהו סיפורו של האדם העשיר ביותר בעולם."

גי'מין יותר טוב ממכם

אני ג'ורג' האריסון (בגלל שאני ג'ורג' האריסון)

את הסיפור שלי אני סיימתי לכתוב, עכשיו תורכם לכתוב את שלכם.

"לא היה לכם ספר יותר מעניין לקנות?"

הם חיים באושר ואושר בכל יום בחייהם כי בזכותה הכל הפך לטוב

בעיניי זה ממש יפה שיש קשר בין המשפט הראשון בספר לאחרון, אז לדעתי זה יהיה משהו כזה:
פסקה ראשונה: "ישבתי על הספסל הירוק הישן ליד פח שכבר צריך היה לפנות לפני זמן רב, וצפיתי בטיפת הגשם עושה את דרכה מטה מהמגפיים הבלויים שלי אל האספלט הקר. אנשים פסעו הלוך ושוב והמכוניות הצפופות היו מלאות בנהגים חסרי סבלנות שצופרים ללא הפסקה. הסטתי את מבטי מעלה, אל שמי הלילה השחורים, מנסה לראות את הכוכבים הבהירים שמקשטים את השמים כמו נצנצים קטנים על ציור של ילד קטן. אבל לא ראיתי דבר. אורות העיר התוססת מסנוורים מדי. אני תוהה אם אי פעם יהיה לי מספיק מזל ויכולת לעזוב את העיר. למצוא בית קטן, דו קומתי, עם כלב שכנראה אקרא לו ביילי. אני תוהה אם אי פעם יהיה לי מספיק מזל כדי לשבת במרפסת, וסוף סוף לראות את הכוכבים."

פסקה אחרונה: "אני יושבת על ספסל חום שסיימו לצבוע לפני כמה ימים, ליד פח שצריך היה לפנות לפני זמן רב. ריח הצבע הטרי עדיין מורגש בעודי מביטה בטיפת מים עושה את דרכה מטה לאורך המגפיים החדשים שלי אל רצפת העץ הקרירה.
אף לא אדם אחד נוכח ברחוב הלילה. מכונית לא חלפה באיזור כבר שעות. אני מסיטה את מבטי אל שמי הלילה השחורים, ומתבוננת בנקודות האור הקורונות שמרצדות על הרקיע. אני מביטה בביילי, הכלב שאימצתי לפני כמה חודשים, ומודה על זה שהיה לי מספיק מזל כדי לעבור לעיירה קטנה, לקנות בית דו קומתי קטן, ולשבת על ספסל לח בעודי צופה בכוכבים."

וואי יצא מזה קיטשי.

ועכשיו, נטפליקס.

"ואז נכנסה לחיי אשתי"
"הכל בזכות אשתי"
"אני גוסס באושר בזכות אשתי"
"לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה (אשתי)"
"את כל הטעויות שלי תיקנה אשתי"
"חיי השתנו בזכות אשתי"
"לו רק אנשים ידעו כמה מי שאני בזכותה"

כמו שאפשר לשים לב, המוטיב שחוזר כאן:

א-ש-ת-י.

כןסאומו

והיא וטום הולנד חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה

מכבי יש רק בחיפה

"שום דבר כבר לא נשאר כמו שהיה. חוץ מהאהבה שלה לקפה, זה נשאר ועוד איך."

מצטערת שלא אמרתי לאף אחד
הראש שלי היה מבולגן מידי
למקרה שלא תראו אותי יותר
ביי.

ואז היא התעוררה מהשנצ

"ואחרי שקראתם את הסיפור שלי אני מקווה שהבנתם למה לא כדי להתאהב"

אם הייתי רושם פה היו מזמינים לי משטרה
(אם אתם מבינים)
אז אני אומר את הגרסה היפה :
"הוא הלך לישון וחלם עוד פעם על חיים אחרים"

הסיפור שלי עוד לא נגמר

"והן חיו בעושר ובאושר עד עצם היום הזה"
טוב אני מקווה שזה יסתיים ככה

תלוי על מה העלילה, אבל אני תמיד בעד משפט יפה ומרגש, נגיד; קטניס, "את אוהבת אותי. אמיתי או דמיוני?"
אני אומרת לו ''אמיתי''

סוף משחקי הרעב: עורבני חקיין

או הייתי מסיימת את הספר שלי עם נאום,
כמו; "בהתחלה לא האמנתי בעצמי הייתי נואשת, הכרתי אתכם, ואתם עזרתם לי להבין למה אני מסוגלת.
אז לא משנה מה קורה לכם בחיים, הכי חשוב להאמין ,רק תאמינו בזה, שאתם יכולים.

משהו כזה רק יותר מרגש
נגיד מי שראה אז כמו הנאום של רג'ינה בעד עצם היום הזה.

בסוף הגשמת את החלום

לא שמעו ממנה יותר אחרי שהיא ברחה לקוסטה ריקה עם חואן המגניבול

אולי יום אחד היא תצא מהדיכאון...

והיא... הפליצה