למה אני כל הזמן מרגישה שאמא שלי אוהבת הכי הרבה את אחותי הקטנה

זה אוכל אותי מבפנים. בבית אני כל הזמן מדוכאת. אני בבית וכל היום יושבת וחושבת על זה. היא כל הזמן מחמיאה לה ואומרת כמה שהיא אוהבת אותה. לי היא לא תזרוק מחמאות באוויר. רק אם אני אקבל 90+ באנגלית. דיי אני כל הזמן בוכה וחושבת על זה. הכי כיף לי בבית ספר, האווירה בבית ספר הרבה יותר נחמדה וכיפית. אין יום ללא צחוקים. אבל אז בבית, כלום, ריק. רק יורדים אליי. "למה את עצבנית" שמעתם פעם על גיל ההתבגרות? ואוליי אם היית מחמיאה גם לי בכמויות הייתי מרגישה יותר טוב אם עצמי. במקום זה היא אומרת לי שאני לא משתדלת מספיק בלשמור על אורך חיים בריא.
דיי אני לא יכולה אם ההרגשה הדוחה הזאת יותר!