כתבתי איזה שיר כזה על מה שעברתי בשנים האחרונות.. מה אתם חושבים?

החיים שלי זבל אין מה להוסיף
חרדות דיכאון מתי זה כבר יפסיק?
נמאס לי לנסות
נמאס לי לבכות
נמאס לי לאכול סרטים כל הלילות

תמיד אמרו "למה את כלכך עצובה?"
"תפסיקי להתמסכן יא ילדה מנודה"
"תתחילי ללמוד
תתחילי לעבוד"
וואלה לא רוצה אין לי כוח מה לעשות

הדיכאון הזה לא יקח אותך למקום טוב
אה באמת אמא? חשבתי יקח אותי ללונה פארק
אני נותנת את כולי
מוציאה את נשמתי
וכל מה שאני מקבלת זה ביקורת

עזבו אותי בשקט
תנו לי לנוח לבד
וואלה אני בסדר
זה אתם שדופקים אותי לאט (לאט)

המלחמות שנלחמתי עם עצמי בתוך תוכי
לא שוות אותך חרדה חברתית
ניסיתי לתקשר
ניסיתי לדבר
אבל את תקעת לי סכין בגב (וסובבת אותו)

הפסיכולוגית לא עזרה לפחות היא ניסתה
בחיים לא ראיתי את אמא ככה
דואגת לי
מטפלת בי
סוףסוף חזרת הביתה (עבודה זה חרא)

עזבו אותי בשקט
תנו לי לנוח לבד
וואלה אני בסדר
זה אתם שדופקים אותי לאט (לאט)

עזבו אותי בשקט
תנו לי לנוח לבד
וואלה אני בסדר
זה אתם שדופקים אותי לאט (לאט)

יכולתי לסיים על כיסא גלגלים
כמו ילדה שסיפרו לי שעברה בדיוק אותו דבר
חרדה דיכאון
יאוש שנאה עצמית
אבל בסוף קמתי והמשכתי ללכת

אמא תמיד הייתה שם בשבילי
גם כשרציתי לחתוך מהחיים שלי
היא תמיד דאגה
ותמיד בכתה
ובסוף היא עשתה את זה היא הצליחה