7 תשובות
כמה דקות
אין לזה זמן מוגבל, מתי שזה מסתיים זה מסתיים.
הכל בסדר?
הכל בסדר?
שואל השאלה:
תודה!
^לא
תודה!
^לא
כמה זמן שזה נמשך זה הגיוני זה לא חייב להיות כמה דקות זה יכול להיות יותר אבל הכל בסדר צריך לזכור שזה באמת יעבור והכל בשליטה
אני ממליצה ללכת לשתות מים ולדבר עם חבר אולי או בנאדם שער עכשיו תראי סדרה מרגיעה אני אוהבת לראות פרינדס והכל בסדר
אני ממליצה ללכת לשתות מים ולדבר עם חבר אולי או בנאדם שער עכשיו תראי סדרה מרגיעה אני אוהבת לראות פרינדס והכל בסדר
אם את רןצה את מוזמנת לדבר איתי
לפי מחקרים התקף חרדה נמשך עד 10 דקות, אבל ההרגשה הכללית של החרדה יכולה להימשך הרבה יותר ולגרום להצטברות של התקפי חרדה.
בכל מקרה הזמן לא ממש רלוונטי, אם את מרגישה לא טוב, לא משנה אם זה התקף חרדה או לא, זה חשוב ומגיע לזה התייחסות, גם אם הכי קטנה.
כשאת נותנת לזה טיפה מקום, לא מרכזי, ומרגישה את זה את מכירה את עצמך יותר ומכך לומדת על עצמך, כמו מה מרגיעה אותך, מה מלחיץ אותך. לדוגמה יש אנשים שלהיות ליד אנשים ולשתף עוזר להם ויש כאלה שצריכים קצת זמן לבד עם המחשבות שלהם וזה בסדר. ואז את יודעת להתמודד יותר טוב, זה לוקח זמן אבל זה באמת הדבר הכי חשוב בעיניי.
תזכרי שאת תמיד לצידך, גם אם זה יכול להיות סיוט לפעמים, יש בזה משהו מנחם, לפחות לי. תנסי להשתלט קצת על הקול שחושב על כל הדברים שיכולים להשתבש במחשבות כמו "זה בסדר" "לפחות אני מנסה" "אני יכולה לעשות את" "לא משנה מה יהיה בסדר, אני לצידי" "זה בסדר לפחד, אני בן אדם" "זה בסדר לטעות" "זה בסדר לעשות פדיחות ולהרגיש מובכת" "אני בן אדם" "אני לא היחידה" "אני לא שולטת על הרגשות שלי וזה בסדר" "אני כאן". אני יודעת שזה קלישאתי מאד (יש לי קטע כזה להישמע כמו מורה) אבל למה לא לנסות בעצם? את הנשק הכי גדול שלך, למה לא להשתמש בו:)
בכל מקרה הזמן לא ממש רלוונטי, אם את מרגישה לא טוב, לא משנה אם זה התקף חרדה או לא, זה חשוב ומגיע לזה התייחסות, גם אם הכי קטנה.
כשאת נותנת לזה טיפה מקום, לא מרכזי, ומרגישה את זה את מכירה את עצמך יותר ומכך לומדת על עצמך, כמו מה מרגיעה אותך, מה מלחיץ אותך. לדוגמה יש אנשים שלהיות ליד אנשים ולשתף עוזר להם ויש כאלה שצריכים קצת זמן לבד עם המחשבות שלהם וזה בסדר. ואז את יודעת להתמודד יותר טוב, זה לוקח זמן אבל זה באמת הדבר הכי חשוב בעיניי.
תזכרי שאת תמיד לצידך, גם אם זה יכול להיות סיוט לפעמים, יש בזה משהו מנחם, לפחות לי. תנסי להשתלט קצת על הקול שחושב על כל הדברים שיכולים להשתבש במחשבות כמו "זה בסדר" "לפחות אני מנסה" "אני יכולה לעשות את" "לא משנה מה יהיה בסדר, אני לצידי" "זה בסדר לפחד, אני בן אדם" "זה בסדר לטעות" "זה בסדר לעשות פדיחות ולהרגיש מובכת" "אני בן אדם" "אני לא היחידה" "אני לא שולטת על הרגשות שלי וזה בסדר" "אני כאן". אני יודעת שזה קלישאתי מאד (יש לי קטע כזה להישמע כמו מורה) אבל למה לא לנסות בעצם? את הנשק הכי גדול שלך, למה לא להשתמש בו:)
אצלי זה כזה נשאר לכמה ימים ואז עובר