לגיטימי שממש ממש אבל ממש התעצבנתי?

אז תקשיבו.
יש לי ידיד, והוא התקשר אלי היום איזה 20 פעם בזמן שהייתי במשמרת של שבע שעות, אז לא ראיתי את השיחות. כשסיימתי לעבוד, ראיתי את השיחות, וראיתי גם הודעה ממנו שזה מקרה חירום. ברור שמיד התקשרתי, ובלי להסביר מה קרה הוא שאל אותי אם אני יכולה להיפגש. אמרתי לו שכן למרות שהייתי גמורה, כי חשבתי שבאמת מדובר במקרה חירום. ואז הוא אמר לי להגיע לקריות (אני חיפאית). שאלתי אותו למה, ומסתבר שהחצוף הזה רצה שאני אלך איתו לקנות בלון הליום לחבר שלו שחוזר היום מחול. אמרתי לו שאני גמורה רצח, ואני גם לא מבינה למה הוא נסע עד לקריות בשביל פאקינג בלון, יש מיליון חנויות שמוכרות את זה בחיפה. ואז הוא שאל אותי אם אני פשוט יכולה לחפש חנות ולקנות לו את הבלון. אמרתי לו שממש לא, שאני גמורה בטירוף אחרי העבודה, ושזה לא הגיוני שאני אתחיל לחפש עכשיו בשבילו בלון כשהוא יכול לקנות את זה בכל פיצוציה. ואז הוא אמר שאני חרא של חברה וניתק. אני עד עכשיו בשוק מהסיטואציה הממש הזויה הזאת.