סבתא שלי מונשמת אז בדמעות, באמת בדמעות כתבתי לה שיר

אשמח לשמוע את דעתכם, בבקשה בלי הערות לשוניות רק על הכתיבה.

לסבתא.

אמרתי הרבה מילים
לחלק לא התכוונתי
חלק כמו הים בשבילי
שוחה, מחפשת שם
משמעויות
וחוזרת חזרה ומבינה
שאני אוהבת אותך

אהבתי אותך הרבה
גם אם לא רציתי
להיפגש איתך
ולהיות משוחררת, לצאת
אבל יושבת באותו שולחן
כי אני רוצה אותך ליידי
מחזיקה לך את היד

יושבת בלילות, מחפשת תשובות
האם אני טובה מספיק?
האם יש לך תיבה בלב שלא נתתי אהבה תמיד?
האם את כועסת עליי
את חושבת עליי יותר מדי
או שהאהבה באמת תנצח לעד?

כי כשאת לא איתי
כשאת סובלת, מוגבלת למכשירים
אני לא רוצה שתעזבי
לא רוצה שתצאי מהראש שלי
ותעלי לגן עדן
גם אם כואב לך קצת,
רוצה שתמשיכי להיות הסבתא שלי

שתהייה לי סיבה
לקום כל שבת בבוקר
ושבארוחות חג יהיה
רומה זבזי
שכמו שהבטחתי לך
אבוא תמיד אחרי בית ספר
כי כשכואב טיפה בלב ,
סימן שאני אוהבת אותך

לסבתא.