זה מחרפן אותי שכולם מעריצים אותה ממש על שום דבר ואני נהיית "האחות הפחות מוצלחת" (כנסו לפירוט)

אני רוצה להיות פיזיקאית. זו באמת שאיפה מאוד גדולה שלי כבר די הרבה זמן, זה מעניין אותי, אני טובה מאוד במתמטיקה ומדעים, וזה מה שאני רוצה ללמוד ולעסוק בו.
אבל אני לא אומרת את זה הרבה לאנשים, אני לא "מנפנפת" בזה מה שנקרא, פשוט כי אני דוגלת בשיטה של 'אני אגיע להישג ורק אז אספר עליו לכולם'.
אני משקיעה בזה, אני לומדת מלא ומשקיעה בבית ספר, אני קוראת ספרים ורואה סרטים וסדרות תיעודיות בנושא, וקוראת ולומדת באינטרנט על נושאים שמעניינים אותי, ולמרות שאני לא אוהבת להעיד את זה על עצמי ככה - אני נחשבת ממש חכמה.

אחותי גם מתעניינת במדעים, אבל האם היא משקיעה בזה? ממש לא. לא אכפת לה יותר מידי מהלימודים, היא מעדיפה לשבת בטלפון כל היום, אבל מה כן? היא מספרת לכולם שזה מעניין אותה, בעיקר להורים שלנו, חופרת על זה ממש.

אז כל פעם שההורים שלי רואים משהו בנטפליקס שקשור למדע הם ימליצו לה, אם הם יראו כתבה מעניינת הם ישלחו לה, הם אומרים דברים כמו "יום אחד כשאחותך תלמד ... תשאלי אותה" או "יום אחד כשאחותך תהיה מדענית..."

וזה מחרפן אותי, כיאילו החלק החשוב בהישג או בחלום כולשהו, זה לא לנפנף בו, זה לא לחפור לכולם ולהשוויץ עוד לפני שזה קרה. למה כולם כל כך נותנים לה קרדיט במשהו שהיא לא שמה עליו ז*ן בתכלס, והופכים אותי לזאת "שתהיה לה אחות ש..."
מה דעתכם על זה? מה לעשות?