אוף אני ככ מקנאה בחברה שלי, אני יודעת שזה רע לקנא אבל אני לא יכולה יותר

יש לה חברה(זוגיות) ובקושי יש לה זמן אליי אבל אני לא רוצה להציק לה, מן הסתם שאין לה ככ זמן אליי..
גם אני רוצה חבר/ה אני ככ רוצה מישהו שיהיה איתי ואוכל לדבר איתו כל הזמן אבל אין סיכוי שזה יקרה מי לעזאזל ירצה אותי?
אני מכוערת, בעבר הייתי פוגעת בעצמי, אני שונאת את עצמי, אני בדיכאון, יש לי מחלה(אפילפסיה) ואני לא יכולה לישון מחוץ לבית, אני סתם נהיית רגישה מכל חרא, אני לא לומדת, אני קנאית כמו שכבר אפשר לראות.. והביטחון עצמי שלי ברצפה..
אני לא יודעת מה לעשות.. יש מישהו שיוכל לאהוב אותי למרות כל השיט הזה?