נראה לכם הגיוני? (ארוך, אבל חייבת שתעזרו)

יש שלושה ילדים ש*קבוע* מציקים לי בבית ספר. בין אם זה בדיבורים ובין אם זה בלגעת לי בציוד. היום החבורה הזאת התחילו לקרוא לי ז!נה באמצע שיעור ואיימו עליי וחטפתי התקף חרדה. יצאתי מהשיעור וחייגתי להורים שלי כי לא ידעתי מה לעשות. כל פעם אחרי שהחבורה הזאת מציקה לי אם אני אומרת למחנכת התשובה שלה תמיד תהיה "זה רק דיבורים אין מה לעשות" וזה פוגע לי באמון מול הבית ספר בטירוף, והאמון גם ככה פגוע כי שנה שעברה הייתה סופר קשה מולם והגענו לדרגים הבכירים של משרד החינוך (אמרו שאני עושה אישיו מסכנת חיים שנמצאת צמוד אליי כל היום)
חזרה לעניינו, אחרי מה שקרה היום התקשרתי להורים שלי כי לא הייתי מסוגלת ללכת למחנכת ולשמוע שוב את המילים "אין מה לעשות זה דיבורים" ואז אמא שלי דיברה עם המחנכת שתטפל בזה והמחנכת אמרה שאני שקרנית, ממציאה, עושה דרמות ואחרי כל זה אמרה לי "כל עוד זה לא חיים ומוות אין לך מה לדבר עם אמא שלך על מה שקורה בבית ספר. אם זה ממש חשוב לך את יכולה לספר לה אחרי הלימודים אבל עדיף שגם את זה לא" או במילים אחרות- כל עוד את לא גוססת אל תדברי עם אמא שלך. התקשרתי לאבא שלי וסיפרתי לו כי "אסור לי לדבר עם אמא שלי" והם התערבו
קיצר
נראה למישהו הגיוני שאחרי שילדים מתעללים בי נפשית ואני חוטפת התקף חרדה המחנכת שלי באה ואומרת לי את המילים האלה? למה מי היא חושבת שהיא שהיא תבוא ותגיד לי מתי ועל מה לדבר עם ההורים שלי? ותגיד שאני מגזימה כשאני בפאקינג התקף חרדה? מי היא? אבא שלי התפוצץ עליה שבאיזה קטע היא אומרת לילדה בהתקף חרדה לא לדבר עם ההורים שלה.. אבל נראה למישהו הגיוני שכל הסיטואציה הזאת קרתה? רק לי זה מרגיש כמו איזה סיוט? (חבל שזה לא סיוט וזה באמת קרה)