איך הקטע הזה שכתבתי?

נכנסתי לחדרי וישבתי בפינה של מיטתי דמעות זלגו מעיניי מבלי להפסיק וראשי היה מלא מחשבות
"איך אני אספר לילדה כזאת קטנה שאימה מתה"
אותה ילדה שיושבת בסלון ממש כמה מטרים ממני
אותה ילדה שאימה הייתה הדבר היחידי בשבילה
בזמן שאביה מבלה לו עם שאר הבחורות היא מגדלת את הילדה הקטנה הזאת לבדה ועכשיו? עכשיו גם היא איננה.
דמעות המשיכו לזלוג מבלי הפסקה עד שפתאום נשמעה דפיקה חלשה בדלת חדרי
"מי זה?" קראתי בלחש
לפתע ראש קטנטן מבצבץ בדלת חדרי ומיהרתי לנגב את דמעותיי כשהבנתי שזאת הילדה
"היי לך הכל טוב?" שאלתי אותה
"בואי כנסי" אמרתי לה
היא מידי הבחינה שעיניי אדומות מבכי
"למה העיניים שלך אדומות ? בכית?" שאלה אותי מידי
באותו רגע קפאתי במקום לא ידעתי מה עליי לומר לילדה כו קטנה
"רגע למה באת ?" מידי שיניתי את הנושא כדי לא לעורר חששות בילדה
"מתקתקים בדלת הבית" אמרה
ישר עלה בראשי מחשבות מי יכול לתקתק בשעה כזו
קמתי והלכתי לדלת הכניסה ומבלי להציץ בעינית פתחתי את הדלת
לפתע עמדה מולי דמות שאני מכיר אבל מרוב הדמעות שזלגו נוצר בעיניי טשטוש כך שלא הצלחתי להבחין במי מדובר
"אני כאן, אני לא מתה" אמרה
והבנתי שמדובר בחברתי הטובה כמובן היה לי ממש מוזר ולא הצלחתי להעקל את המתרחש באותו רגע אבל היה לי רק דבר אחד בראש
הילדה הקטנה הזאת זכתה באימה חזרה .



לא בטוחה שזה טוב אבל סתם זה הזכיר לי סדרה אז רציתי לכתוב את זה *אני לא אעלב תאמרו את האמת*