אני עוזבת את הבית,היום אני הולכת לישון אצל חברה לזמן קצר ואז אני אישן באוטו שלי,איך מתגברים על התקופה הזאת בכל זאת?בת 21

תעבדי

.

תחסכי כסף מהצד כל חודש וככה תתקדמי ותנסי כל הזמן לחפש עבודות חדשות

שואל השאלה:
התכוונתי להתגבר על זה נפשית

להציב לך מטרה, עבודה, לבנות את עצמך ולהבין ששום דבר בחיים לא בא בקלות ולהאמין שאת תצליחי גם כשזה לא קל.
אם התכוונת במובן אחר, אני מצטערת אם לא הצלחתי לעזור, ניסיתי לפי מה שהבנתי וכתבת.

לעבוד ולהתאמן
להעסיק את עצמך בדברים אחרים,שניהם פשוט עזרו לי,עקרונית כל מה שעושה לך טוב

חדר כושר עזר לי ברמות בתור אחת שהמצב שלה היה ברצפה

פסיכולוגית.

חברים לשתף אותם

תכירי חברים שיעזרו לך פה ושם.

תעבדי ותגורי ביחידת דיור לבנתיים

מה קרה אבל מה הסיפור?

תעבדי, תשכירי דירה עם חברה ותתחילי חיים חדשים ומאושרים.

אני מבינה איך את מרגישה
אני ממש צעירה ממך אבל זה נישמע לי מאוד קשה להרגיש ככה ולהיתמודד עם זה

תעדכני מה קורה איתך.....
כשישתפר...

תוכלי לספר אבל מה קרה? שיהיה אפשר לדעת איך לעזור לך

אבל לא הבנתי מה קרה שאת ככה?
אם תשתפי אולי נוכל לעזור לך באמת

מבחינת רגשית?
אז לקרוא ספרים
לשמוע מוזיקה
ללכת למכון כושר
לפתח תחביבים חדשים
לצאת לטייל ולראות נופים

ובטח שיצא ממך משהו!
תשתדלי למצוא עבודה מה שתוכלי ותלכי לעבוד תרוויחי כסף תבזבזי אותו על דברים הכרחיים ותחסכי אותו בשביל לשכור בסוף דירה לעצמך היא לא חייבת להיות גדולה באמת דירה קטנה נחמדה ותמשיכי לעבוד ולחסוך!
רם יש לך בגרות או אם את רוצה/יכולה ללכת לאוניברסיטה או ללימודיים כלשהם תלכי ותלמדי משהו כל דבר שאת אוהבת!

מאחלת לך הרבה בהצלחה!!!

מוזמנת לפרוק

תעבדי ותשכירי דירה

דברי איתי

להבין שהיחתה סיבה קיצונית ממש שגרמה לך לעשות את זה ושהמצב שבו את עכדיו עדיף אם היית נשארת..

^ילדה מקומך לא בסטיפס

^ מה כבר אמרתי?

^ צוחק

^חחח כן אני יודעת אבל עדיין כאילו אני שונה מחלק פה בסטיפס? אם כן איך הייתי אמורה להגיב שלר הייתה רושם את זה? (אנלא כועסץ ולהפך אני צוחקת)

חלילה לא התכוונתי בצורה כזאת סתם בגלל שאת בת 13 וכולם פה 15 לפחות בערך אז סתם מצחיק אבל בכללי בכלל לא בקטע רע :)

למה שתגורי באוטו ואצל חברה? מוזמנת בכיף להתנחל אצלי. אני גם 21

מי מספר לך.. עזבתי את הבית בגיל 13.5
והיום אני במקום אחר וטוב השמיים הם הגבול
אשמח אם תדברי איתי

אם את רוצה אפשר לדבר בפרטי

תראי שיעורי תורה זה יעזור לך

אני מאמין בך לכל עזרה וטיפ מוכן לעזור לבכיף חוויתי גם ומסתדרים תמיד שיש רצון וגם יש לך תמיכה ממני ומכולם כאן<3

אני חושבת שאל תלחצי תחפשי משהו טוב שיעזור לך ותחפשי משהו קטן בית

לעבוד ולחפש דירת שותפות או משהוא כזה..

תלכי לפנמיה תגורי שם, או תנסי לחשוב עך השכרץ דירה

תעבדי תלמדי תשכירי דירת חדר תתאמני במכון תחסכי כל שקל שאפשר

מעניין אם היו מציעים לגבר באותו מצב להתנחל אצלהם בדירה

יש עבודות עם מגורים תחפשי איזה משהו באינטרנו זה עדיף מלגור ברכב,
תכירי אנשים חדשים ותפרקי לחברים שלך זה בסדר להרגיש ככה זאת רק תקופה❤

מה גרם לך לעזוב את הבית?קרה משהו במשפחה?

בואי לפרטי דחוף

רק הזמן יעביר...
אל תדאגי. בסופו של דבר מה שצריך לקרות יקרה במוקדם או במאוחר והכל יחזור להיות בסדר. תישארי חזקה ובהצלחהה>> מאמינה בך 3>>>

מוזמנת לדבר איתי בפרטי

הי תפני ל105 הם יעזרו לך את לא תגורי ברחוב!!

למה את עוזבת את הבית?

לעבוד

תמצאי משהו שאת תעמדי בו כל יום נגיד כושר או סתם ללמוד לעשות איזה תחביב זה עוזר להיות עם סיפוק ולא שלא עשיתי כלום היום ובמקביל תחפשי עבודה תשכירי דירה ותחשבי על זה שבסוף את עוד תסתכלי אחורה ותצחקי על התקופה הזאת מקווה שעזרתי:) בהצלחה!

וואו כמה אנשים לא מבינים.
קל לכם להגיד "תעבדי" שאין לה כלום מלבד את עצמה, אני מכיר אתזה , הייתי בתקופה כזאת עוד מגיל 14.
אולי היא עובדת? זה שהיא עובדת זה לא מה שיוציא אותה מהמצב.

תהיו הגיוניים
במקום לכתוב לה "תעבדי" תכתבו לה דברים שיעודדו אותה או פתרונות משהו שיועילל !!!

שואלת השאלה- אני מבין אותך, אני יודע שהתקופה הזו חשוכה אבל היא תעבור ויום אחד תקומי בבוקר ותסתכלי על עצמך במראה ותתגאי בעצמך! שקמת והלכת ממקום שהיה קשה לך ללכת , ללכת מההרגלים שלך ומאנשים שאמורים להיות קרובים אליך ופשוט להיות עצמאית . להבין שכל מה שיש לך זה את עצמך.
אל תאבדי אמונה ,, שמרי על התקווה זה כל מה שאת צריכה. תאמיני בעצמך.
את לא תהי ברחוב . אם תחשבי חיובי ועם קצת אמונה ותקווה . תאמיני לי :) פה בפרטי אם את צריכה

הי יקרה,
קוראת את המילים שלך, מבלי לדעת מה קרה ומדוע את עוזבת, שומעים במילותייך, בבהירות רבה את הדאגה שלך.
נראה שאת יוצאת בתחושת דחיפות, ושעל אף שאין לך תכנית להמשך את חייבת לצאת לדרך. ויש הרגשה שאת עוזבת דרך סלולה ונכנסת למרחב פתוח ובלתי נודע. במרחב הזה נראה שכל האפשרויות פתוחות- כולל האפשרות של להשאר ללא כלום ולגור ברחוב. כמה מפחידה המחשבה הזו, כמה אומץ נדרש כדי לעמוד מולה.
כמה אומץ יש בך כדי להתבונן במרחב הזה, להכיר במה שהוא מדאיג ולהצליח לשתף את הדאגה הזו. כמה כח יש בך.
מקווה שעם הכח הזה תמצאי את הדרך הנכונה עבורך.
יקרה,
רציתי להציע שאם תרגישי שהדאגה הזו כבדה מידי, ותרצי לפרוק אותה,לשתף או להתייעץ- שתבואי לצ'אט האנונימי של סהר (סיוע והקשבה ברשת) מקום טוב לכתוב ולקבל אוזן קשבת וכתף תומכת.
אם תרצי, נהיה שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סהר