תשובה אחת
סיכום בתנ"ך, שמות פרק יב'
א. קורבן פסח מצרים
1. מאפייני הקרבן:
א. שה מן העיזים או מן הכבשים.
ב. תמים - אין בו מום (שלם).
ג. בן שנה - בשנתו הראשונה.
ד. זכר.
2. מי לוקח - מנויים – חייבים להיות שייכים לקבוצה מסוימת:
א. "שה לבית אבות" - קורבן למשפחה.
ב. "ואם ימעט הבית מהיות מִשה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו..."
(אם אנשי המשפחה מועטים, ואינם יכולים לאכול את כל השה ניתן לצרף אנשים נוספים לחבורה זו, כגון שכן וכדו').
3. מתי לוקחים - בי' בניסן לוקחים את השה, ומאז הוא נמצא במשמרת (בדיקה שאין בו מום ושמירה שלא יהיה בו מום) עד י"ד בניסן.
בי"ד בניסן בין הערביים שוחטים אותו.
* הערות:
א. ה' רצה שבני ישראל יעשו מצוות כדי שיהיו ראויים להיגאל ולכן ציוה אותם 4 ימים לפני שחיטת הקורבן לקחת את השה, כדי שיתעסקו במצוות. מסיבה זו נתן להם בליל יציאת מצרים 2 מצוות: מריחת דם קורבן פסח על המשקוף, וברית מילה (רש"י י"ב: ו').
ב. בפסח דורות לוקחים את השה ביום השחיטה – בי"ד בניסן, בשונה מפסח מצרים.
4. מקום השחיטה - כל אחד שוחט בביתו. הדם נשפך לסף (לכלי), לוקחים אגודת
אזוב (3 קלחי ירק אזוב), טובלים בסף ומורחים על המשקוף
ועל המזוזות מבפנים.
5. זמן השחיטה - י"ד בניסן בין הערביים.
6. אופן הכנת הקרבן - צלי אש – צולים אותו כולו יחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו.
אסור שהוא יהיה מבושל במים, ואסור שהוא יהיה נא (שאינו צלוי כראוי).
7. אופן אכילת הקרבן - א. עם מצות ומרורים.
ב. "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם"
(מוכנים ליציאה לדרך).
ג. אכילה בחפזון.
ד. אסור לשבור עצם מקורבן הפסח.
8. זמן אכילת הקרבן - ליל ט"ו בניסן.
9. דין הנותר מהקרבן - הבשר שנשאר מהקורבן, עד הבוקר יש לשרפו באש.
ב. פסח מצרים ופסח דורות
על הדומה והשונה בין פסח מצרים ופסח דורות ראה טבלה מצורפת מס' 1.
על הרשאים לאכול מקרבן פסח ושאינם רשאים ראה טבלה מצורפת מס' 2.
ג. מכת בכורות ויציאת ישראל ממצרים
בפרק זה מתחיל החלק בתורה בו נכתבו מצוות ה' שניתנו לישראל ע"י משה.
חלק זה משולב בסיפור תולדות ישראל מיציאת מצרים ועד בואם לארץ ישראל.
משך זמן ישיבת ישראל במצרים:
* "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה (מ'-מ"א).
רש"י מקשה: הרי הם היו במצרים רק 210 שנה, ומשיב: מלידת יצחק עד יציאת מצרים עברו 400 שנה, ומברית בין הבתרים (שהיתה 30 שנה לפני לידת יצחק) עד יציאת מצרים עברו 430 שנה.
א. קורבן פסח מצרים
1. מאפייני הקרבן:
א. שה מן העיזים או מן הכבשים.
ב. תמים - אין בו מום (שלם).
ג. בן שנה - בשנתו הראשונה.
ד. זכר.
2. מי לוקח - מנויים – חייבים להיות שייכים לקבוצה מסוימת:
א. "שה לבית אבות" - קורבן למשפחה.
ב. "ואם ימעט הבית מהיות מִשה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו..."
(אם אנשי המשפחה מועטים, ואינם יכולים לאכול את כל השה ניתן לצרף אנשים נוספים לחבורה זו, כגון שכן וכדו').
3. מתי לוקחים - בי' בניסן לוקחים את השה, ומאז הוא נמצא במשמרת (בדיקה שאין בו מום ושמירה שלא יהיה בו מום) עד י"ד בניסן.
בי"ד בניסן בין הערביים שוחטים אותו.
* הערות:
א. ה' רצה שבני ישראל יעשו מצוות כדי שיהיו ראויים להיגאל ולכן ציוה אותם 4 ימים לפני שחיטת הקורבן לקחת את השה, כדי שיתעסקו במצוות. מסיבה זו נתן להם בליל יציאת מצרים 2 מצוות: מריחת דם קורבן פסח על המשקוף, וברית מילה (רש"י י"ב: ו').
ב. בפסח דורות לוקחים את השה ביום השחיטה – בי"ד בניסן, בשונה מפסח מצרים.
4. מקום השחיטה - כל אחד שוחט בביתו. הדם נשפך לסף (לכלי), לוקחים אגודת
אזוב (3 קלחי ירק אזוב), טובלים בסף ומורחים על המשקוף
ועל המזוזות מבפנים.
5. זמן השחיטה - י"ד בניסן בין הערביים.
6. אופן הכנת הקרבן - צלי אש – צולים אותו כולו יחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו.
אסור שהוא יהיה מבושל במים, ואסור שהוא יהיה נא (שאינו צלוי כראוי).
7. אופן אכילת הקרבן - א. עם מצות ומרורים.
ב. "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם"
(מוכנים ליציאה לדרך).
ג. אכילה בחפזון.
ד. אסור לשבור עצם מקורבן הפסח.
8. זמן אכילת הקרבן - ליל ט"ו בניסן.
9. דין הנותר מהקרבן - הבשר שנשאר מהקורבן, עד הבוקר יש לשרפו באש.
ב. פסח מצרים ופסח דורות
על הדומה והשונה בין פסח מצרים ופסח דורות ראה טבלה מצורפת מס' 1.
על הרשאים לאכול מקרבן פסח ושאינם רשאים ראה טבלה מצורפת מס' 2.
ג. מכת בכורות ויציאת ישראל ממצרים
בפרק זה מתחיל החלק בתורה בו נכתבו מצוות ה' שניתנו לישראל ע"י משה.
חלק זה משולב בסיפור תולדות ישראל מיציאת מצרים ועד בואם לארץ ישראל.
משך זמן ישיבת ישראל במצרים:
* "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה (מ'-מ"א).
רש"י מקשה: הרי הם היו במצרים רק 210 שנה, ומשיב: מלידת יצחק עד יציאת מצרים עברו 400 שנה, ומברית בין הבתרים (שהיתה 30 שנה לפני לידת יצחק) עד יציאת מצרים עברו 430 שנה.