12 תשובות
שקלת ללכת לפסיכולוג?
זה לא משהו שאת צריכה או אמורה להתמודד איתו לבד ופסיכולוג יכול להקשיב לך ולתת לך עצות אפקטיביות ובתקווה למנוע מזה לחזור
זה לא משהו שאת צריכה או אמורה להתמודד איתו לבד ופסיכולוג יכול להקשיב לך ולתת לך עצות אפקטיביות ובתקווה למנוע מזה לחזור
מסכים ומחזק^^
אם את חווה עוד התקפי חרדה וזה כבר ממש מקשה ומשםיע בצורה גדולה על החיים שלך אז אני באמת מציע לנסות ללכת לפסיכולוג
אם את חווה עוד התקפי חרדה וזה כבר ממש מקשה ומשםיע בצורה גדולה על החיים שלך אז אני באמת מציע לנסות ללכת לפסיכולוג
שואל השאלה:
אני ממש רוצה ללכת לפסיכולוג כבר מעל שנתיים ודיברתי על זה עם אמא שלי אבל היא פשוט לא מוכנה להקשיב לא משנה כמה אני אומרת לה שאני צריכה.
אני ממש רוצה ללכת לפסיכולוג כבר מעל שנתיים ודיברתי על זה עם אמא שלי אבל היא פשוט לא מוכנה להקשיב לא משנה כמה אני אומרת לה שאני צריכה.
אנונימית
אם מישהי מכן רוצה לפרוק יותר לעומק אשמח לדבר איתכן ולנסות לעזור ביותר ספציפיות^
אוי
^^*
אם את רוצה את יכולה לכתוב כאן את הסיבות שאת רוצה ללכת לפסיכולוג ואנסה לחשוב על טיעון מסודר שתוכלי להגיד לאמא שלך כדי לנסות לשכנע אותה (הייתי באותה סיטואציה כמוך כרגע אני מחפש פסיכולוג.ית ללכת אליו.ה למזלי אבא שלי אחד אז אחרי קצת שכנועים הוא הסכים אבל הייתי צריך לשכנע אותו כי בהתחלה הוא חשב שזה לא כל כך רציני)
היי מלאכית, קודם כל, אל תגידי שהכל הולך לפח. קורה שחוזרים למצבים האלה, לתקופות האלה, אל תהיי מאוכזבת מעצמך.
את הצלחת לצאת מזה פעם אחת ובהחלט תצליחי לצאת מזה שוב, היית חזקה ונשארת חזקה.
לגבי הלמי לפנות, יש לך פסיכולוגית אולי? יועצת בית ספר? מישהי מהמשפחה המורחבת? אולי איזו חברה אינטרנטית?
המורה זו אופציה מעולה, אני בטוחה שהיא תשמח לעזור, נסיכה, אם יעזור לך לפנות למישהו שיעזור לך (מה שבהחלט הגיוני) אז תפני למי שאת יכולה.
אל תהיי לבד בזה.
למרות שחשוב שתזכירי תמיד, שיש לך אותך.
אם את רוצה, את בשמחה יכולה לכתוב לי, אעזור לך במה שאוכל. אני מבטיחה.
הגיוני שתרגישי את החרדה הזאת. תנשמי, תחזיקי מעמד, תדעי שזה יעבור, הנפילות האלה והכאב הנפשי הזה מראים שאת אנושית, אבל את בהחלט תצליחי לעצור את זה.
אני מאמינה בך. וגאה בך בטירוף, תהיי גם.
תרצי לפרט מה גורם למצב הנפשי שלך להידרדר?
את הצלחת לצאת מזה פעם אחת ובהחלט תצליחי לצאת מזה שוב, היית חזקה ונשארת חזקה.
לגבי הלמי לפנות, יש לך פסיכולוגית אולי? יועצת בית ספר? מישהי מהמשפחה המורחבת? אולי איזו חברה אינטרנטית?
המורה זו אופציה מעולה, אני בטוחה שהיא תשמח לעזור, נסיכה, אם יעזור לך לפנות למישהו שיעזור לך (מה שבהחלט הגיוני) אז תפני למי שאת יכולה.
אל תהיי לבד בזה.
למרות שחשוב שתזכירי תמיד, שיש לך אותך.
אם את רוצה, את בשמחה יכולה לכתוב לי, אעזור לך במה שאוכל. אני מבטיחה.
הגיוני שתרגישי את החרדה הזאת. תנשמי, תחזיקי מעמד, תדעי שזה יעבור, הנפילות האלה והכאב הנפשי הזה מראים שאת אנושית, אבל את בהחלט תצליחי לעצור את זה.
אני מאמינה בך. וגאה בך בטירוף, תהיי גם.
תרצי לפרט מה גורם למצב הנפשי שלך להידרדר?
שואל השאלה:
הלחץ הלימודי פשוט מקשה עליי בטירוף. מצפים ממני להצליח כי הצלחתי (בקושי) שנה שעברה וכבר נגמרו לי התירוצים ללמה לא.
אני מרגישה כל כך לבד. יכול להיות שזה רק בראש שלי אבל ביומיים האחרונים אני מרגישה שהחברות שלי ואנשים בכללי פשוט מתעלמים ממני כשזה לא פנים אל פנים.
ומה שהכי נורא זה שאני פשוט מסתירה הכל אז הכל נשאר בפנים כי לא נעים לי להגיד שקשה לי, כי הן פורקות כל מיני דברים ופתאום אני זאת שצריכה להכיל אותן ואני מרגישה שאם להן קשה אז לי לא יכול להיות קשה ואם הן פורקות אז עכשיו זה המקום שלהן ואני לא יכולה לפרוק גם, אבל כשאני פורקת הן ישר אומרות "כן וואי גם אני" וזה אוטומטית מרגיש כאילו הן מקטינות את הבעיה שלי וכאילו "אה כולם עוברים את זה זה לא כזה נורא" אבל זה כן נורא.
אני קמה בבוקר ופשוט שמה מסכה של "כן הכל טוב אני ממש בסדר" למרות שכלום לא בסדר ואז אני חוזרת הביתה והמסכה יורדת ופשוט בא לי לבכות.
הלחץ הלימודי פשוט מקשה עליי בטירוף. מצפים ממני להצליח כי הצלחתי (בקושי) שנה שעברה וכבר נגמרו לי התירוצים ללמה לא.
אני מרגישה כל כך לבד. יכול להיות שזה רק בראש שלי אבל ביומיים האחרונים אני מרגישה שהחברות שלי ואנשים בכללי פשוט מתעלמים ממני כשזה לא פנים אל פנים.
ומה שהכי נורא זה שאני פשוט מסתירה הכל אז הכל נשאר בפנים כי לא נעים לי להגיד שקשה לי, כי הן פורקות כל מיני דברים ופתאום אני זאת שצריכה להכיל אותן ואני מרגישה שאם להן קשה אז לי לא יכול להיות קשה ואם הן פורקות אז עכשיו זה המקום שלהן ואני לא יכולה לפרוק גם, אבל כשאני פורקת הן ישר אומרות "כן וואי גם אני" וזה אוטומטית מרגיש כאילו הן מקטינות את הבעיה שלי וכאילו "אה כולם עוברים את זה זה לא כזה נורא" אבל זה כן נורא.
אני קמה בבוקר ופשוט שמה מסכה של "כן הכל טוב אני ממש בסדר" למרות שכלום לא בסדר ואז אני חוזרת הביתה והמסכה יורדת ופשוט בא לי לבכות.
אנונימית
שואל השאלה:
וואו כל כך טוב להוציא את זה החוצה.
וואו כל כך טוב להוציא את זה החוצה.
אנונימית
תדברי עם מישהו על זה זה רק יעזור
נסיכה, מוערך מאוד שפרקת. ואני מבינה את זה ממש, את כל מה שכתבת.
לגבי הלחץ הלימודי, תקשיבי, אני יודעת שאולי קשה מאוד ליישים את זה, אבל את הכי חשובה, את מבינה? תעשי דברים בשביל עצמך.
הלחץ הלימודי מקשה עלייך? אז זה בסדר גם שתשחררי מדברים, תעשי את מה שטוב עבורך. תזכירי שגם אם את "נכשלת" זה בסדר, אל תכעסי על עצמך, אל תתני לזה להשפיע עלייך באופן קיצוני או בכלל.
מבינה שאת מרגישה לבד, תראי, בשלב הזה של בית הספר והלחץ, הרבה מאוד מכונסים בעצמם, את מבינה? לא מוצאים זמן לענות, או כל דבר כזה. וזה לא כי את לא חשובה או משהו, פשוט יש הרבה דברים מעבר.
אבל מציעה לך קודם להבין שיש לך את עצמך, ושנית, לא לוותר על זה, תגידי לחברות שלך לגבי זה, תשאלי אותן, אולי תציעי להן פנים מול פנים להיפגש.
לגבי העניין השני עם החברות אני מאוד מבינה, אני יודעת כמה זה קשה שלא יודעים מה עובר עלייך באמת. אני לא יודעת מאוד מה אפשר לעשות עם זה, אולי כשאת מספרת אז יותר בשיחות של אחד על אחד, אבל אני לא ממש יודעת מה להציע.
אבל תפרקי גם, גם אם הן לוקחות את זה ככה, את יודעת מה את עוברת, אז אל תמניעי מעצמך לפרוק.
שוב אומרת, אני כאן בשבילך בפרטי, מוכנה להקשיב לך.
ותנסי לרפא את עצמך בסדר? את תצאי מזה, את חזקה ומדהימה. תקחי דברים יותר בקלילות, תדעי שזה ממש בסדר לכאוב, וזה בסדר להילחץ, וזה בהחלט בסדר שלא תמיד טוב - זה אנושי, אני מבינה שזה קיצוני, אבל זה לא אומר שהכל הלך לפח, ממש לא.
תמיד יהיו נפילות.
שמחה שעשה לך טוב להוציא את זה, את מדהימה, ואת תעברי את זה, מאמינה בך.
לגבי הלחץ הלימודי, תקשיבי, אני יודעת שאולי קשה מאוד ליישים את זה, אבל את הכי חשובה, את מבינה? תעשי דברים בשביל עצמך.
הלחץ הלימודי מקשה עלייך? אז זה בסדר גם שתשחררי מדברים, תעשי את מה שטוב עבורך. תזכירי שגם אם את "נכשלת" זה בסדר, אל תכעסי על עצמך, אל תתני לזה להשפיע עלייך באופן קיצוני או בכלל.
מבינה שאת מרגישה לבד, תראי, בשלב הזה של בית הספר והלחץ, הרבה מאוד מכונסים בעצמם, את מבינה? לא מוצאים זמן לענות, או כל דבר כזה. וזה לא כי את לא חשובה או משהו, פשוט יש הרבה דברים מעבר.
אבל מציעה לך קודם להבין שיש לך את עצמך, ושנית, לא לוותר על זה, תגידי לחברות שלך לגבי זה, תשאלי אותן, אולי תציעי להן פנים מול פנים להיפגש.
לגבי העניין השני עם החברות אני מאוד מבינה, אני יודעת כמה זה קשה שלא יודעים מה עובר עלייך באמת. אני לא יודעת מאוד מה אפשר לעשות עם זה, אולי כשאת מספרת אז יותר בשיחות של אחד על אחד, אבל אני לא ממש יודעת מה להציע.
אבל תפרקי גם, גם אם הן לוקחות את זה ככה, את יודעת מה את עוברת, אז אל תמניעי מעצמך לפרוק.
שוב אומרת, אני כאן בשבילך בפרטי, מוכנה להקשיב לך.
ותנסי לרפא את עצמך בסדר? את תצאי מזה, את חזקה ומדהימה. תקחי דברים יותר בקלילות, תדעי שזה ממש בסדר לכאוב, וזה בסדר להילחץ, וזה בהחלט בסדר שלא תמיד טוב - זה אנושי, אני מבינה שזה קיצוני, אבל זה לא אומר שהכל הלך לפח, ממש לא.
תמיד יהיו נפילות.
שמחה שעשה לך טוב להוציא את זה, את מדהימה, ואת תעברי את זה, מאמינה בך.