הייתה לי פעם חברה טובה מהצבא

שבאמת נראה לי זה פעם ראשונה שהייתה לי חברה כזו טובה היינו חברות עד שהשתחררתי ובהתחלה שמרנו על קשר ואז היא התחילה לאט לאט לא לענות לי לחזור אליי ממש מאוחר או לא לחזור בכלל
ומשום שהיא הייתה חברה טובה אמרתי לעצמי אני מדברת איתה אני לא חותכת ומתעלמת מקיומה כמו שאני עושה בדרכ עם אנשים..
אז אמרתי לה בכנות שזה ממש מציק לי ואין שום בעיה אם היא לא יכולה לדבר באותו רגע אבל לפחות שתגיד במקום לסנן אותי או להבטיח שהיא תדבר איתי ואז לשכוח מזה
כי זה פוגע
והיא אמרה (בדיעבד אני קולטת שזה כזה טוקסיק) "מצטערת שאת מרגישה ככה" והיא השתדלה לא לעשות את זה וזה החזיק יומיים ושוב חזר למה שהיה
הבלגתי עוד כמה חודשים ואז כשנמאס לי התעמתתי איתה שוב ועוד פעם אמרה לי את אותם דברים וזה לא הוביל לשום מקום

אז החלטתי בסוף סבבה אני מבינה את הרמז ואני לא אלחם על בן אדם שבבירור כבר מצא לעצמו חברים אחרים ואני לא חשובה יותר
אז התעלמתי מחקתי את המספר שלה מהטלפון שלי רק כדי להרגיש קצת טוב עם עצמי
היא מדי פעם משום מקום הייתה שולחת לי "מתגעגעת 3>" ועניתי לה "גם אני" וזהו כאן נגמרה השיחה

בסוף יום בהיר אחד היא שלחה לי הודעה שהיא מצאה את הברכות שהיא קיבלה במהלך השירות והייתה של את הברכה שלי שכתבתי לה כשהשתחררתי והיא אמרה אני מצטערת שהקשר שלנו קצת התנתק מקווה שטוב לך איפה שאת 3>

וואלה באותו רגע זה עצבן אותי ממש ..
כי לא לא הייתי במקום טוב בכלל הייתי ואני עדיין בדיכאון נוראי (מאובחן) החיים שלי על הפנים והיא הייתה יודעת אם זה אם באמת היה לה אכפת מספיק כדי לשמור איתי על קשר..

אז קראתי את ההודעה לא עניתי וישר הלכתי לאינסטגרם הורדתי לה עוקב ושתעזוב אותי.
ואנשים אמרו שאני ילדותית על זה
אבל אני רוצה לשמוע מה אתם חושבים על הסיטואציה
זה קרה מלפני הרבה זמן סתם פתאום זה צף לי בחזרה.