קשה לי הבדידות הזאת זה נורא

קודם כל שיש לך כמה חברים טובים בודדים זה עדיף ממלא שהם לא באמת חברים טוביפ שלך. ודבר שני פשוט מנסים להכיר ורואים אם את מתחברת למישהו

שואל השאלה:
לא אין לי חברות טובות, אין לי..

שואל השאלה:
אמאלה אין קשר בכלל אני לא באינסטגרם בכלל אולי נכנסת פעם בחודש, תודה על התשובה שלך אבל אין קשר

וואי למה אף אחד לא עוזר לי באמת מה קרה לאתר הזה

מוזמנת לדבר איתי אשמח לעזור ואפילו להיות איתך בשביל שלא תרגישי לבד

אני חושבת שתנועות נוער זה פתרון מעולה. בצופים למשל עברו כבר קורס מדריכים בכיתה ט' אבל את יכולה להיות פעילה עכשיו (בקיוסק, במחסן, לתכנן פעילויות) ונראה לי שבכיתה יא את תוכלי להדריך אם תעשי קורס מזורז? לא יודעת אבל בכל מקרה גם אם את פעילה, זאת דרך מעולה להכיר אנשים. גם אם אין לך חברים שם וכולם כבר מכירים שם, אל תתרגשי כי זאת פעם ראשונה שאת מגיעה לשם אז תני לזה כמה הזדמנויות לראות אם את מתחברת ואל תוותרי ישר אחרי הפעם הראשונה. גם אני עכשיו הצטרפתי לצופים כדי להכיר אנשים חדשים (אבל אני בכיתה ט) ועברו כבר ארבעה פעולות ועדיין לא מצאתי חברים, אבל זה בסדר ואני לא מתייאשת וצריך לתת לזה זמן. אל תפחדי לשים את עצמך בחוץ. את כמובן לא חייבת צופים.. את יכולה להיות בכנפיים של קרמבו, או בכל תנועה אחרת שאת רוצה להיות בה.

את יכולה ללכת גם לחוגים כדי להכיר אנשים חדשים. אני הכרתי מחוג שלי חבר שאני עדיין נפגשת איתו גם בלי קשר לחוג.

תשלחי הודעה

היי לך יקרה,

שומע את התסכול מדברייך לגבי תחושת הלבד המטלטלת..
מתאר לעצמי כיצד חוויית הבדידות כפי שאת מתארת, יכולה לייאש ולהוריד את הערך העצמי..
נדמה שככל שעוברות השנים התחושות השליליות והייאוש רק הולכים ומתגברים, ושואבים חלק מכוחותייך..
כבר מהתגיות אפשר לחוש עד כמה הריקנות מטרידה ומעיקה על מחשבותייך..

על אף מצב הרוח האפרורי הצלחת לעלות ולשתף בתחושות, וכמה שהדבר לא מובן מאליו..
ואולי את כותבת את שעל ליבך כדי לחוש שאת לא לבד וכדי לייצר פתרון לחוות מציאות מהנה יותר..

אם את מעוניינת להמשיך לשתף במקום בטוח, מזמין אותך לצ'ט האנונימי שלנו באתר סה"ר.
דרך הקישור בתחתית הדף, תוכלי להתכתב עם המתנדבים כדי ולשתף בכל הדברים שמעיקים עלייך ומטרידים את מחשבותייך..
אולי יחד נוכל למצוא דרך לעתיד מלא חיוכים והנאה..

את לא לבד, אנחנו כאן איתך..
שלך,
מתנדב סה"ר