בשיר סמוראי של רביד "כמו הילד שברח מהתגרה ההיא עטור בנצחון" מה המשמעות של המשפט?

תגובה לא שלי, מצאתי אותה בשאלה ישנה בסטיפס.



בהתחלה רביד מספר על מישהו ביסודי שהתאמן בקרטה (שומע, היה איתי אחד ביסודי שהתאמן בקראטה)

לא רק התאמן אלא גם היה טוב בזה, אלוף הארץ.
(ובי"ב הוא כבר היה אלוף הארץ, או משהו כזה)

ואז הסיפור מקבל תפנית מעניינת, אפילו שהוא חזק, גיבור ועתיר נצחונות והישגים הוא סיגל לעצמו מנהג משונה, הוא היה בורח מקטטות.
(וכשבאו להתחיל איתו מכות הוא היה בורח)

ורביד לא מצליח להבין מה המניע של הבריחה הזאת מהקרב, הרי ברור שהוא לא בורח בגלל פחד או חולשה כלשהי.
(ומתתי לראות אותו קובר אותם
שאלתי "איך אתה לא מחזיר?")

ואותו הילד עונה לרביד את השורה הנ''ל:
"את מה שהוא עשה לי אני לא זוכר
ואת מה שאני הייתי עושה לו - הוא לא היה שוכח"
כלומר, אני מודע ליכולות שיש לי, אני לא מזלזל בהם, אבל, אני מבין דבר גדול וחשוב, אני מבין מתי צריך להשתמש בהם.
כי מה שקיבלתי מהם לא הזיז ולא יזיז לי לי, אבל, אם הייתי משתמש בכוחותיי למטרה כזאת הם לא היו שוכחים.
זה משפט חזק כי הוא מבטא את הגדולה שבהתאפקות, הגדולה שבהבנת סידרי הכוחות והגדולה שבהבנת התוצאות האפשריות של מעשיך.

עכשיו המשורר מרחיב את המסר, באנלוגיה לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו:
"ואנחנו גם כאלה קצת
שנים שהתאמנו בלירות את המילים הכי מהר על אוטומט רק כדי לומר אותן לאט, רק כדי לומר מעט, אין מילים סתם, אפשר לקבור נשמה של בנאדם באבחת מילה אחת"
משחר ילדותינו אנו מתחנכים על התפיסה ש''כל האמצעים כשרים'' קרי - כל הכוחות שיש לך אתה יכול לנצל אותם בלי חשבון, בלי שום אמפתיה לאפקט ולהשפעה שזה יכול לגרום לצד השני, כי אחרי הכל, 'זה לא ענייני'.
אבל עלינו להבין את הכוח העצום שבדיבור ''חיים מוות ביד הלשון''.

לכן, בגלל זה, כותב המחבר:
"אז דווקא כי הגענו לאן שרצינו נמשיך להתייצב לאימונים
נפלס לנו תדרך ונתמיד, נזיע, נירק דם
ואף לא נביט אל השעון
לא נשאל לתוצאה, נסמוך על השיטה
נלך כדי לחזור כמו פזמון
כמו הילד שברח מהתגרה ההיא עטור בניצחון"
אנחנו חייבים תמיד לשאוף להתקדמות ועלייה, כי התוצאה בכלל לא משנה (הבריחה מהקרב), מה שמשנה היא החזרה, העלייה מעלה.

והילד ההוא שברח מהקטטה?
הוא הוא המנצח, הוא עטור בניצחון.

לא בטוחה עם המלא כי עטור זה מקושט אז לאדעת

ילד שברח מהריב היה מלא בניצחון (?)