אין לי כוח לאבא שלי (סליחה שחפרתי)

הוא בן אדם עצבני, אי אפשר לרצות אותו, לא משנה מה יהיה הוא תמיד ימצא על מה לכועס.
בעיקרון זה לא משהו חדש שהוא מתנהג ככה, לרוב זה לא באמת משפיע עליי, אני מתעצבנת ואז אחרי כמה דקות עובר לי. אבל זה לא משהו שאני יכולה להתרגל אליו.
אם עבר עליי יום חרא, או שאני בתקופה לא טובה, זה מאוד משפיע עליי.
זה פשוט הורס לי את המצב הנפשי, הוא גורם לי להרגיש כל כך רע, ועל כלום באמת כלום.
לאבא שלי לא טוב בבית, הוא דמיין את החיים שלו אחרת (בית מסודר, ילדים טובים ואחראיים ובלה בלה).
אבל הוא לא היה בבית לחנך אותנו, הוא עבד רוב היום.
אמא שלי חינכה אותנו מצויין, היא חינכה אותנו להיות אנשים טובים, עם לב טוב, לכבד את כל האנשים.. להיות ערכיים, אבל הקטע של האחריות וסדר התפספס לה, וזה קשה לו.
אני מבינה את אבא שלי, זה לא קל להישאר רגוע במקום שלא טוב לך בו, אני רושמת את זה עם דמעות אבל באמת אין שום פיתרון אחר חוץ מזה שהוא יעזוב את הבית.
אני לא אומרת את זה בקטע רע, אני באמת אוהבת את אבא שלי.. חוץ מהקטע של העצבים שלו הוא מדהים.
אבל אני לא יכולה לחיות ככה, אני לא יכולה לשמוע את התלונות שלו כל יום, אני לא יכולה להתעורר בבוקר עם צעקות, אני לא יכולה להתארגן ליציאות של המשפחה כשהוא כולו לחוץ ומלחיץ את כולם. זה באמת הורס אותי.
אני גם בסופו של דבר רוצה שלאבא שלי יהיה טוב.. אני עושה הכל בשביל שיהיה לו טוב בבית, אבל כמו שאמרתי זה בלתי אפשרי לרצות אותו (וזה גם מה שהכי מתסכל בכל העניין הזה).
הבעיה היא שאני לא יכולה להגיד לאבא שלי "היי אבא, סורי אבל החלטתי שאני כבר לא יכולה להתמודד איתך. בבקשה צא מהבית תלך לגור במקום אחר, נבוא לבקר אותך כל ימי שבת, יהיה בסדר".
הוא אוהב את אמא שלי, הוא אוהב אותנו, הוא אוהב את הבית שלנו.. אני יודעת שעם כמה שקשה לו בבית הוא אוהב להיות כאן..
אני באמת לא יודעת מה לעשות.
בבקשה תעזרו לי, איך להתמודד עם זה? מה אני יכולה לעשות?


תודה רבה לכל מי שקרא אני ממש מעריכה את זה